11406789_981304228576632_6680338903959215186_n

שיר התוצרת: התחרות הישראלית בפסטיבל הסטודנטים הבינל' ה-17

פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי ה-17 שהתקיים בתחילת החודש בסינמטק תל אביב שוב הוכיח את כוחו הבינלאומי, כשהוא מארח שורה מרשימה למדי של יוצרים וקולנוענים מכל רחבי העולם. הבמאים האל הארטלי ומישל פרנקו, הצלם רישארד לנצ'בסקי ("אידה"), העורך דילן טיכנור ("לילות בוגי", "מגנוליה", זה ייגמר בדם"), המפיק רם ברגמן (שנבחר לאחרונה להפיק שניים מהפרקים העתידיים של "מלחמת הכוכבים") והתסריטאית קייט ברנאו ("דם אמתי", "בית הקלפים") היו רק חלק מהאורחים שנכחו בפסטיבל וקיימו בו את כתות האמן שלהם. חשובים לא פחות הם הסטודנטים שהגיעו אליו מכ-30 מדינות עם סרטיהם הקצרים, והשתתפו בתחרות הפסטיבל הבינלאומית בה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר "Blackout" של עדי (דידי) קוטנר מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הזכייה הזו מחממת את לב הסרט הישראלי הקצר: הפעם האחרונה שבה סרט ישראלי זכה בפרס הראשון בתחרות הייתה ב-2010, אז זכה בנימין פרידנברג מסם שפיגל עם סרטו "סיור מודרך".

 

 

 

זאת אולי הזדמנות לא רעה להפנות את הזרקור אל התחרות הקטנה יותר בפסטיבל, המציגה את התוצרים המקומיים בזירה. בתחרות הישראלית השנה השתתפו 20 סרטים מ-7 בתי ספר לקולנוע מרחבי ישראל. ההיקף המצומצם נבע מהרצון בבחירה קפדנית של יצירות ראויות, והצבתן יחד מביאה אל הצופה תמונת מצב אחידה אך מגוונת, של היצירה הישראלית הקולנועית הצעירה. נפלה בחלקי הזכות הגדולה לנהל את התחרות בפסטיבל סרטי הסטודנטים ה-13, וכך גם לצפות בעשרות הסרטים שנשלחו אל הפסטיבל מכל רחבי הארץ. הצפייה בסרטי התחרות השנה, אחרי חמש  שנים שאפשר לכנותן משמעותיות בקולנוע ישראלי, הייתה מעניינת במיוחד.

 

במבט כללי מעט גס אפשר היה להבחין כי החוויה הצבאית של היוצרים עדיין מככבת, גם אם לא באופן הישיר לובש המדים שלה. אבל בולט ממנה אף יותר היה העיסוק במיני ובמיתרי הלב – תחום שבעבר הלא מאוד רחוק נאמר עליו שאינו נשמע טוב בעברית, בטח שלא בסרטי סטודנטים. כעת נראה שתמונת המצב מבשרת טובות: לצד העיסוק במאפייני התרבות המקומיים מצליחים הקולנוענים העתידיים של ישראל לטפל גם באוניברסלי, הבסיסי והמורכב. הדיון באפשרות הזאת של קולנוע על האישי במסגרת הפוליטית והחברתית הנתונה הוא עמוק, מעורר לא מעט וויכוחים ובטח שלא חדשני, אבל העובדות הקיימות נראו על הבד. מבלי להכנס אל אותו הדיון בחרתי להתייחס אל ארבעה סרטים מתוך התחרות, ולאו דווקא אל אלה שזכו בפרס מרכזי, ההופכים את המעקב אחר יוצריהם למעניין.

 

קו חברון/ ניצן ציפרוט – המכללה האקדמית ספיר

התייסרתי כשהבנתי שבתום המקבץ בו הוקרן יצאתי מהיציאה הצידית ושכחתי להצביע עבור הסרט, שהוא בעיניי יפה וחשוב, לפרס חביב הקהל. רותי בעלת השם הנוסטלגי והמסרגות הנוסטלגיות לא פחות היא חיילת במוצב קשוח למדי בחברון. למרות שהיא גיבורה קלאסית – כזאת שאנחנו צמודים אליה לאורך כל הסרט – אנחנו לא יודעים עליה יותר מדי. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהיא אישה יחידה במוצב – בת בחברת בנים. הם אוהבים אותה, שרים לה שירים, שמחים מה'חמצווארים' שהיא סורגת להם, ולכאורה נותנים לה להרגיש מיוחדת. ציפרוט מצליחה להעביר בעדינות כמעט מוחלטת את הגבול הדק שבין מיוחדת לבין יוצאת מן הכלל ואת התחושה המטרידה של אישה בודדה בחברה צבאית, המסמלת כמובן את התחושה הזאת בהיבט רחב יותר של החיים. מיטל גל-סוויסה מרשימה בהופעתה השונה במהותה מזו של החיילת ליאת מ"אפס ביחסי אנוש", וחושפת צד מעניין לא פחות ביכולותיה. בעוד רותי לא אומרת הרבה,פניה מדברות בשבילה. הסרט זכה בציון לשבח מטעם פורום המבקרים בפסטיבל.

  

בוקה ומבוקה ומבולקה/ אופק שמר ועדה רימון – בצלאל

סרט האנימציה הזה זכה גם הוא בציון לשבח בלבד, מטעם חבר השופטים. זוהי דרכם של סרטי אנימציה רבים בתחרות הזאת, שלא מייעדת בדרך כלל פרס עבור סרט האנימציה הטוב ביותר. כך סרטי אנימציה ובייחוד אלה המגיעים מבצלאל, שהם ראויים ויצירתיים לא פחות – ופעמים רבות אפילו יותר מסרטי הלייב אקשן בתחרות, נאלצים להסתפק בציון לשבח (מטבע הדברים רק סרט אנימציה אחד זוכה בכבוד. השנה "החלטת הקבינט" של מעיין אנגלמן, גם הוא מבצלאל וגם הוא שווה צפייה בהחלט, לא זכה כלל להתייחסות). סרטם של שמר ורימון הוא כזה שכל מילה שתכתב או תיאמר עליו לא תצליח לתארו. הוא שונה ומעניין, אנימטיבי להפליא, מצחיק, כואב, עשוי ברמה בינלאומית אבל מזקק את המקום בו הוא נוצר באופן טהור ומקורי. מוטב פשוט לצפות בו:

 

 

קופנהגן/ איתן שריד – החוג לקולנוע אוניברסיטת תל אביב

איתן שריד ויונה רוזנקיאר בני המחזור שלי מהחוג לקולנוע נסעו דווקא לקופנהגן כדי לצלם סרט סטודנטים ישראלי. באופן שהוא אולי מתבקש הסרט שנוצר מדבר על בריחה, ועל כזאת שבוחרים בה כשמקווים כי במקום אליו נוסעים יהיה טוב יותר. הצבא כאן הוא המסובב, אך החוויה הצבאית מתוארת ללא סממניה הפיזיים – הצלקת היא שקטה, מתאמצת להיות שקופה, ואולי מורגשת אפילו יותר כשהיא כזאת. זו משימה לא פשוטה בכלל, בטח עבור סרט קצר, אבל דווקא הפורמט הוא מה שמאפשר לסיפור הזה להיות מה שהוא.יונה מחפש את רפי וממתין לו ברחובות קופנהגן הזרה לו. אנחנו לא בטוחים אם אנחנו מבינים מה הוא רוצה ממנו, האם הוא בכלל יצר איתו קשר לאחרונה, וגם בהמשך התמונה לא מתבהרת לגמרי. יש ב"קופנהגן" תחושה מאוד חזקה של הווה – הנוצר אחרי עבר לא פשוט, והפונה אל ריקנות ואל לא נודע. ויותר מהכל הוא מצליח לשאול שאלות ולהמנע ממתן תשובות – ברגישות, חמלה ועדינות.

 

 

תעשי בכאילו – צורית הרציון – החוג לקולנוע אוניברסיטת תל אביב

את הטענה הנפוצה על ניראותם ועיצובם האמנותי הדל של סרטי סטודנטים קשה יהיה להפנות אל הסרט הזה, הצבעוני והעשיר, האסתטי והמעוצב בקפידה. איתי גרוס זכה בפרס הצילום עם פריימים שמצליחים בקלות להיראות כלקוחים מסדרת טלוויזיה אמריקאית עכשווית, והכוונה בכך היא רק להחמיא. זהר מתכוננת לתערוכה של הצילומים שלה, אבל חסרות לה כמה תמונות כדי להשלים אותה. היא נפגשת עם אלה בת הזוג שלה לשעבר לראשונה מאז פרידתן, ומשכנעת אותה לשחק 'בכאילו' מול מצלמת הסטילס. כמו בכל סיפור רומנטי גם כאן צצים הספקות ועולים, אבל הפעילות המשותפת החדשה שלהן היא המסגרת הסיפורית לכל מה שהיה ועבר או נשאר ביניהן. הסרט זכה גם בציון לשבח מטעם פורום המבקרים בפסטיבל.

 

 

עוד זכו:

״תמיד אותו דבר" בבימוי נחמן פיקובסקי מסם שפיגל – בפרס פורום המבקרים

"ברית מעמקים" בבימוי אריה הספרי מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב – בציון לשבח מטעם פורום המבקרים

"סי מינור" בבימוי איתי שלמברג ממכללת סמינר הקיבוצים – בפרס חביב הקהל

"אחים" בבימוי ובעריכת אוריה הרץ מבית הספר סם שפיגל - בפרס העריכה

"על הגבול" שביים דמיטרי קונופליוב וכתב מיכאל שטרן מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב – בפרס התסריט

ו"בית שלישי" בבימוי יאיר פרידמן, מבית הספר לאמנות "המדרשה", בית ברל – בציון לשבח מטעם פורום המבקרים ובפרס הסרט הטוב ביותר

 

*תודה לזהר נבו ויעל רפפורט מנהלות התחרות

סיון דוידוב
תסריטאית וקולנוענית בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. כותבת על קולנוע וטלוויזיה לילדים ב"הפנקס" - כתב העת המקוון לספרות ותרבות ילדים. סטודנטית לתואר שני בתכנית למחקר תרבות הילד והנוער.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק