3360242523

בוקר טוב לכולם…אש…

אזהרה! זהו פוסט פוליטי, הנכם מתבקשים לרדת למקלטים ולהישאר באזור המוגן עד אשר פוסט חדש יעלה. מחר.

השבוע הסתיימה לה אחת ממערכות הבחירות היותר מתישות, מושמצות, מעליבות, צבעוניות, אלימות, מסיתות, גזעניות, מתנשאות שהיו פה. באופן אישי הייתי די מותש, שמחתי לשים את הפתק בקלפי ולסגור את המערכה הזאת. שלושה חודשים מאוד אינטנסיביים שיצרו פה הלך רוח די מביש, כל מפלגה נעצה את הסכין עמוק בגב של השנייה, גידופים, הטלת אחריות, עימותים, הסתה על ימין ושמאל, פידבקים, סקרים, טוקבקים, פוסטים, סרטונים ויראלים.

האמת הדבר היחידי שהיה מוצלח בבחירות האלה היתה היצירתיות והכשרון המרשים של סרטוני הבחירות של 2015. שאפו על כתיבה, ההפקה והרמה הטכנית שלהם.  היכולות הקולנועיות של מבצעי הסרטונים הוכיחו בלי ספק שיש פה קולנוע ישראלי מאוד מוכשר שרק מחפש תקציבים ומקושש אחר כסף טועה ותוהה. ההתגייסות היצירתית היתה יותר ממרשימה. אם מישהו פספס בטעות, היה בחו"ל, מילואים, ישן שנת חורף, נתקע באילת בלי כסף לאוטובוס, הקים מאהל דיור ציבורי מתחרה במאהל ארלוזרוב מוזמן לראות מלא כשרון מבוזז על קמפיין בחירות שחוזר על עצמו
סרטוני הבחירות 2015

מעבר לתוצאות הבחירות ולמה שיהיה פה בהמשך, מערכת הבחירות על כל הרפש שהטילה ועל כל הפלגנות שלה, החזירה אותי אחורה לאחד מהסרטים הישראלים הכי טובים שנעשו פה, לטעמי, ולאחד היוצרים שמזוהה לא רק עם קולנוע ישראלי אלא גם עם הפוליטיקה הישראלית.

ב1992 יצר בחור בשם אסי דיין את "החיים על פי אגפא" הסרט האפוקליפטי הראשון בישראל (קלרה הקדושה הגיעה למקום השני) מעיין נבואת זעם עלינו ועל החברה שמאכלת אותנו. מדהים כמה הוא רלוונטי 23 שנה אחרי. בתוך המיץ של הזבל של הבחירות פתאום תקפו אותי סצנות מהסרט הזה שהשתלבו נהדר עם רוח התקופה הזאת.

הסצנה של "הערסים" שנכנסים לבר יכלה להיות עוד אחד מסרטוני הישראלי המכוער שרצים ברשת כל שני וחמישי, השוקולד הפך לחומוס, ה"פתח ת'דלת" ל"למה אין פה מוזיקה למה" והתנשאות של האשכנזים מנשקי בתי הקפה ועובדי השעות המאוחרות שבסצנה הזאת יושבים מאחורי הפסנתר שלהם ושרים במזרחית אבל צוחקים מאחורי הגב. מריצים סטריאוטיפים על ימין ושמאל.

יותר מכל חזרתי לסצנת הסיום של הסרט שכולם מתים (אה! ספויילר!!) ואיזה תענוג צרוף זה לראות זה קורה, את כל הסטריאוטיפים יורים אחד בשני, נהרגים בעבור חופן דולרים, שהיום לפי מצב הדולר אפשר להרוויח עוד כמה שקלים לכיס, על רקע שירתו המענגת של לאונרד כהן. כולם שלולית דם אנושית אחת מתה. תענוג!

חשבתי לעצמי אומנם, זה סוף מאוד אלים ובוטה בעל מסר מאוד חברתי וצדקני אבל בפועל, במציאות, זה רק בר אחד מני רבים שבו זה קורה. במקרה נפלנו על הבר הזה עם דני ליטני וגילה אלמגור. אתם יודעים כמה ברים יש בתל אביב? על אף השכירות המטורפת! הבחירות האלה הוכיחו סופית שלא חסר ברים והם מלאים באנשים שיסיתו, יתנשאו, יגדפו ויריבו. זה שבר אחד נפל לא אומר שאין לאן לצאת בשישי! בחייאת…

היכולת שלנו לכלות אחד את השני ולשנוא אחת את השנייה הוא יותר ממרשים, הרי זה כבר לא עוד טוקבק עלום שם ותמונה, אלו קמפיינים ממומנים עם נבחרי הציבור שלנו, הטוקבקיסט האנונימי הולך מכות עם ראש הממשלה, הצל משתין על פרופסור אמיר חצרוני, עמיר בניון מצייר כמו שיאיר גרבוז שר. כל "בר" מציג עולם שלם ומגוון של שנאה והסתה. שאפו!

 

אחד הדברים היותר מעניינים שהסרט מציג הוא הלוקיישן. הסרט כולו מתרחש בתל אביב וגם הבחירות לרגע נראה שהתרחשו רק בתל אביב ולרגעים מעטים בבית בלפור. תל אביב כלוקיישן שמסמלת את הבועה שהחברה שלנו תקועה בו. לא בכדי הסרט מסתיים עם מבט על תל אביב בצבע בפעם הראשונה בסרט, אז  ב92 הצבע סימן את התקווה שגלומה בעיר הזאת ובכלל וכיום נמצאת במרכז הבעייה. נראה שהדימוי הצבעוני של אסי דיין כלפי תל אביב הפך להיות ב2015 לדימוי שמסמל בעיקר ניתוק מאשר תקווה. תל אביב עצמה הפכה לסטריאוטיפ של מיקרוקוסמוס של החברה שלנו. המציאות שוב הקיאה לנו בתוך הפה, ויש לזה ריח ממש לא נעים.

הצבעוניות של תל אביב על כל גווניה, היא אולי הבעיה האמיתית של הבחירות האחרונות, שכן הצבעוניות שלה מעפילה על גווני הדהויים של החברה שמחוץ לה. הפריפריה האפורה הזאת בלי הAMPM שלה! בלי קהילת הלהט"ב הלוחמנית שלה!, המסעדות הטבעוניות!, מוניות השירות בשבת!, ההומלסים המגוונים!  מתי עונת הקסאמים מתחילה נבוא להופיע…

הנתק צבעוני שנוצר פה מייצר מבט אירוני על סוף הסרט, 23 שנה מאחור יותר. זה גרם לי לאהוב עוד יותר את הסרט הזה ולהאמין שיבשיל היום בו נוכל לעמוד גאים, להתבונן על עוד יצירה כזאת ולחוש גאווה כאילו היה זה ההמנון או דגל. את הבעיות היום יומיות, הפילוג, יוקר המחייה, הבעיות הביטחוניות, הקמפיינים הבזויים, ההסתה והאלימות אני אשאיר לפוליטיקאים ולנבחרי הציבור שלנו.

הצבעתי מחנ"צ

 

דן ארז
מביים למגירה, חצי תתרן, שמאלי קיצוני, צמחוני כולל דגים, חובש בדימוס ואשף אוריגמי. מוטו לחיים: תמרח ריבה על שני צידי הלחם כי אי אפשר לדעת על איזה צד הוא יפול

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק