גוטמן

עמוס מלך תל אביב

שני פרוייקטים קולנועיים חשובים בולטים התקיימו השנה:
הראשון – "עקבות בירושלים" – 50 שנה לסרט המופתי "בירושלים" של דוד פרלוב, פרוייקט שאפני, מוניומנטלי, נהדר סינגולרי ועוד – כולם כתבו עליו, דיברו, שיבחו וחגגו את יציאתו – ובצדק.
באותה נשימה צריך להזכיר את סרטו של דוד אופק מתוך הפרוייקט שעוקב אחר אריזתו של הבית של מיכה שגריר ז"ל (לו הקדשתי את הפוסט בשבוע שעבר) בשכונת אבו-טור בירושלים, סרט נוסף שיש להזכיר הוא סרטה של מורן איפרגן – האישי והרגיש ביותר העוסק בחוויות הרגשיות של הבימאית לאחר הולדת בנה הראשון.
את הפרוייקט הציגו בהקרנת בכורה ברחבי העולם ב-50 מקומות בו זמנית החל מתל אביב (ההקרנה בירושלים באותו יום בוטלה בשל השלג העז שפקד את הבירה, ובר מזל שכמותי הצלחתי לחמוק ממנה רגע לפני שחדלה מכל פעילות במשך 3 ימים) ועד דלהי. עד כאן פרלוב. (ותם ולא נשלם)

הפרוייקט השני הוא גוטמן כפול 5 שיזם וערך יאיר הוכנר מנהל פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב לפני מספר שנים וכעת מגיע סוף סוף (ובאמת סוף סוף) לאקרנים. הקרנת הבכורה תתקיים מחר בסינמטק תל אביב בנוכחות היוצרים והמשתתפים (פרטים בתחתית)
זאת הזדמנות מצוינת להיזכר ברוח שנמצאת מאחורי הפרוייקט – הבמאי המנוח – עמוס גוטמן.

לגוטמן התוודעתי לראשונה באיזור לימודיי בתיכון אי שם בסוף שנות ה-90, אני לא זוכר אם זה היה במסגרת לימודיי הקולנוע בתיכון, הקרנה לילית בערוצי הכבלים או במקרה בסינמטק תל אביב לבד או עם חבר. אך התחושה שאני זוכר מהאימפקט של המפגש עם סרטיו היא שהוא הרטיט את ליבי.
כשכבר זכיתי להבין מי עומד מאחורי "נגוע" – "בר 51" ו-חסד מופלא" – גוטמן כבר היה איננו.
הוא נקטל ממחלת האיידס ב-1993 ושם בנקודת הזמן הזאת הפך לנצחי.
ארבעה סרטים באורך מלא ביים גוטמן במהלך חייו – את השלושה שציינתי רבים מכירים וזוכרים כסרטים העוסקים בגבריות פגומה, מיניות מטושטשת, הומוסקסואליות בולטת וגם ראשונית וגם חיי הלילה של תל אביב במובן הכי חשוף שיכולים להתקיים של נפשות אבודות שמחפשות מעט חום ואהבה אפילו במחירים הכי כואבים שיש.
ב-"חסד מופלא" שיצא לאקרנים שנה לפני מותו הוא כבר עסק במישרין במחלה שעדיין לא הייתה ברורה, מובנת ויותר מכך לגיטימית (אם אפשר לכתוב זאת מבלי לספוג חיצי ביקורת).

הסרטים של גוטמן הם עירוניים מאוד, ליליים וסגורים. וככה לאט לאט מתבשלת לה העלילה של סרטיו במעין סיר לחץ שבסוף מתפוצץ וגולש החוצה וכל זה בשקט ולא ברעש (בשונה מבמאי חשוב אחר, מישהו אמר אסי דיין? סליחה, מה?)
תל אביב של שנות השמונים תחילת ה-90 היא לא תל אביב של היום והדור שלי זוכר אולי רסיסים וזיכרונות מאותה הוויה אם בכלל, אבל כשאני רואה את "בר 51" היום אני מרגיש שאני מכיר את המקום הזה, אני מכיר את הרחובות האלה ואת האנשים האלה. אלה לא החיים שלי והחוויות שלי אבל אלה האנשים שאני רואה בקרן הרחוב, אלה האנשים שאני רואה צוחקים על הספסלים בגן החשמל, אלה הטיפוסים שאני פוגש בקיוסק באמצע היום או בלילה. זאת סביבה שמוכרת לי והיא חלק מהחיים שלי – השונה ביני לבין גוטמן היא שאני לפעמים לא נותן להם חסד אפילו לא במחשבה שלי וגוטמן מחבק אותם ומביא את הקול שלהם לכולם.

"אם הסרט היה מטפל בבעיה חברתית או בעלת מודעות פוליטית. שיהיה חייל. שיהיה תושב עיירת פיתוח. שישרת על משחתת. שיהיה אלמנת מלחמה. שיחזור בתשובה. אבל אם אתה מוכרח שיהיה הומו – שיסבול. שלפחות לא ייהנה מזה. המדינה בוערת. אין זמן לחיטוט עצמי, יש מלחמה עכשיו, הקהל כאן לא יקבל את זה, יש קרובי משפחה מתים. למה שיזדהו איתי?

אגודת ההומואים אפילו לא רוצה לשמוע על הסרטים שעשיתי. לא סרטים חיוביים, לא סרטים שמציגים באור הרצוי… למה סרט? בשביל האגו, להוכיח שאתה קיים, מדבר, שווה משהו. איפה אני בתוך כל זה? מה יגרום לכם לשלם… מה יגרום לכם לבכות? אני חי את זה (את ההומוסקסואליות). על מה הסרט? הסרט על מה שנשאר. נשאר רק הצורך הזה, לעשות את הסרט".

אחד המונולוגים הבולטים בסרט "נגוע" שמופיע בתחילתו מובא על ידי גיבור הסרט, רובי. המונולוג מייצג את הקונפליקט שבין סרטיו של עמוס גוטמן אשר תיארו את חוויותיו האישיות והמדכאות, לבין דוברי הקהילה הגאה אשר ביקשו להתרכז בנקודות החיוביות של הקהילה הלהט"בית.
(לימים יהונתן סגל, שגילם את רובי, ביים את הסרט "קשר עיר" שמתרחש בחיפה, וכל כולו הוא הוא יצירה קולנועית אדירה שמסתובבת באותם מחוזות שאליהם בטח גוטמן היה גדל.)
גם שאר של גוטמן סרטיו לא "מתנחמדים", לא מעודדים כמיהה לאופטימיות קוסמית שתתפרץ בסוף בשצף קצף, אבל גוטמן רחום עלינו בסוף הסרט, עצוב ככל שיהיה, איזה חסד מופלא יצליח לשרוד ולהתקיים.

את הסרט האחרון של גוטמן שראיתי "חימו מלך ירושלים" צפיתי כבר בלימודי הקולנוע שלי – זה הסרט שלו האהוב עלי, השונה מכולם ירושלים הנצורה במלחמת – הקוממיות ומנזר עתיק המשמש בית – חולים לשעת – חירום הם הרקע לסיפור  זה על פרשת אהבה לא – רגילה בין אחות ואדם מוכה – גורל. הסרט, המבוסס על פי ספרו של  יורם קניוק מעמיד שלל טיפוסים ארץ – ישראליים אשר שורשיהם נטועים בעברה הרחוק והקרוב של הארץ.

עם כל השוני משאר סרטיו של גוטמן: סרט תקופתי המתרחש בהרי ירושלים, גיבורה נשית חזקה ומולה חייל קטוע איברים, אור לבן ששולט בפריים ומרחבים פתוחים מרגישים את הכובד שהוא רוחש לדמויות שלו – לשוליים, תמיד הוא מתעסק בשוליים.

הפרויקט "גוטמן כפול 5" מורכב מחמישה סרטים קצרים שביניהם שזורים קטעי אנימציה מרהיבים של מיש – הם שונים אחד מהשני אך הרמה הגבוהה ניכרת בכולם, אציין את הסרט של יואב ענבר "פידרסים" על שני בני נוער ער בשנות ה-80 בחיפה הכמהים להגיע ל-"ביקור לילי" בגן החשמל.
ויותר מהכול בולטים קטעי האנימצייה של מיש שפותחים, עוברים בין הסרטים וסוגרים את הפרוייקט. בכתוביות הקטעים האלה מצוינים כ- "המבט של עמוס". וכך זה נראה ומרגיש – כאילו עמוס גוטמן עצם את עיניו לפני 20 שנה וכעת הוא פוקח אותן לראשונה ומסתובב בתל-אביב.
תל אביב במבט של עמוס פתאום נראית עתידנית, סואנת, מוכרת אך יחד עם זאת גם אחרת. אנחנו מזהים את המקומות אבל נראה שלגוטמן היא חדשה, מוכרת ומנוכרת גם יחד ולא בכדי הוא נגלה לנו לראשונה צופה על הים מ-"גן החשמל" למרגלות מלון הילטון ושם הוא גם מתפוגג, מתאייד לו לאט לאט חזרה לדפי ההיסטוריה.

 

מכיוון שאני לא מבקר סרטים או/ו תיאורטיקן העוסק במדיום הקולנוע קשה לי לנתח או לבקר את סרטיו של גוטמן, אך מעבר לכתוב ולציין ש-"אני אוהב את סרטיו של גוטמן", "הסרטים של גוטמן היו מהפכניים והראשונים לעסוק בגלוי בנושאים שהיום הם טריוויאלים" ,"גוטמן עוסק במה שאף אחד אחר לא עוסק בו" אני מרגיש שזאת חובתי לכתוב שמעבר לכך שסרטיו של גוטמן הם חשובים מאוד, הם בעיקר טובים מאוד.

כמו פרלוב גם הוא נלחם תמיד בתחנות רוח שיאפשרו לו לעשות וליצור סרטים, אימו המופיעה בסרט החותם את הפרוייקט מרחיבה על כך.
על פרלוב כתבו הרבה, על גוטמן לא מספיק – גם לא כאן- הגיע הזמן באמת להיזכר ולדבר עליו.

הפרויקט של גוטמן מוקרן מחר בסינמטק תל אביב ומתוכננות לו גם הקרנות בהמשך – אני ממליץ לתפוס אותו על המסך הגדול כל עוד אפשר.

******************************************************************

גוטמן כפול 5

יום שני 23 פברואר, 2015

21:00 סינמטק תל אביב

כרטיסים בטלפון 03-6060800 שלוחה 9
או דרך אתר הסינמטק
כל מי שיגיד קוד הנחה TLVFest בקופות הסינמטק יוכל לרכוש כרטיס ב28 ש"ח במקום 38 ש"ח

בימוי: סיון לוי, יואב ענבר, רוני אלמוג ואמיל ריי, יואב בריל, סטפני אברמוביץ', מיש

GUTTMAN X 5

אירוע לציון 22 שנה לפטירתו של עמוס גוטמן.
פרויקט קולנועי ייחודי שיזם הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה ובתמיכת קרן רבינוביץ'.
סרט המורכב מחמש אפיזודות שונות שנוצרו בהשראת סיפור חייו וסרטיו של הבמאי עמוס גוטמן. העלילות השונות בפרויקט נעות בין ז'אנרים וסגנונות קולנועיים שונים:
My Funny Valentine – קליפ בביצועה של סיון לוי, שגם ביימה את הקליפ. נפתח בסיום הנמבר של אפולוניה גולדשטיין מ"בר 51" של גוטמן אותו מבצעת גילה גולדשטיין שעליה נכתבה אפולוניה והוא משחזר אלמנטים מהסרט המקורי בקליפ משתתפים סמדר קילצ'ינסקי, כוכבת – בר 51 פולי רשף ששיחק את מנהל בית המלון ורבקה מיכאלי ששיחקה בכמה מסרטיו של גוטמן.
פידרסים – יואב ענבר לוקח אותנו אל תחילת שנות ה- 80 ומתאר את סיפורו של ילד חיפאי טוב לב המחליט לעשות את הדרך מחיפה לגן ההומואים בתל אביב.
רוני אלמוג ואמיל ריי בסרט על במאי קולנוע בגיל העמידה המדבר עם הבמאי הצעיר מהסרט "נגוע" (1983) ותוהה מה השתנה בחיים הלהט"בים בשלושים השנים שחלפו.
הורו – יואב בריל מתחקה בסרט אנימציה אחרי אחד המנהגים הכי אינטימיים וציבוריים שיש – שני בנים מחזיקים ידיים.
סטפני אברמוביץ' מפגישה אותנו עם קטי גוטמן – עשרים שנים חלפו מאז שבנה היחיד עמוס נפטר מאיידס. היום היא מעזה לראשונה לגעת בפצעי העבר.
על קטעי המעבר המחברים בין הסרטים אחראי האנימטור מיש.

תמונה בראש הפוסט – מתוך הסרט "הורו" של יואב בריל – מתוך הפרוייקט "גוטמן כפול 5"

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק