mezizim

הפורמט הרחב – צילום אנמורפי בר השגה

כולנו מכירים אותם, הם בלתי נשכחים, שוברי קופות, ולרובם יש מאפיין משותף מובהק, הלא הוא יחס התצוגה הרחב (Aspect Ratio) הידוע בעולם הקולנוע כפורמט הסינמסקופ. למי שלא מעודכן או לא מבין למה אני מתכוון הנה קצת רקע שימושי. סינמסקופ היתה לשיטת צילום והקרנה שפותחה בשנות ה-50 לטובת סרטי הקולנוע בפורמט הרחב. שיטה זו איפשרה ניצול טוב יותר של שטח הפילם וכתוצאה מכך, כמות המידע ופרטים שנלכדו על גבי הפילם היתה לגדולה יותר. הצילום האנמורפי מעניק יחס תצוגה רחב במיוחד, בכך שהוא מועך את התמונה אופקית ולמעשה דוחס אותה (כבר בשלב הצילום) כך שהתמונה שמתקבלת נראת מעוותת ומתוחה אנכית. לאחר מכן עדשה אנמורפית קמורה היתה מורכבת על המקרן באולם הקולנוע ומעוותת שוב את התמונה לכיוון הנגדי ולמעשה מתקנת את יחס התצוגה ומחזירה את יחס הגובה-רוחב המקורי וכן זה לא רק נשמע, זה באמת מסובך. לטובתינו בעידן המחשב והוידאו אין צורך בעדשה קמורה כי ההמרה מתבצעת בתוכנת העריכה בלחיצת כפתור.

ana1

מאז שאני זוכר תמיד נמשכתי לצילום, אפילו הרבה לפני תקופת לימודי הקולנוע. איכשהו תמיד המצלמה היתה מתגלגלת לידיים שלי ואהבתי את זה, במיוחד מהמקום של הטכניקה. כבר זמן מה אני מנסה להבין מדוע המַרְאֶה האמנורפי מושך אותי כל כך, גורם לי לרייר ולבהות, שמא התת מודע שלי משייך את המַרְאֶה האנמורפי לשוברי הקופות. אותם סרטים גדולים ומרהיבים של מיטב הטובים שפילברג, קמרון, נולאן, טרנטינו ורבים אחרים, עם אותו השריר ההוליוודי הגדול. האם זו ההגדרה למַרְאֶה הקולנועי? רבים יטענו שכן זה גם אפילו הגיוני, הרי גדלנו על המַרְאֶה האנמורפי והתרגלנו אליו, ספרות זולה פסיכו מלחמת הכוכבים פורסט גאמפ החברה' הטובים והרשימה ארוכה. סרט ישן או חדש זה לא משנה אנו דורשים כצופים, את החוויה הגדולה של הקולנוע האמריקאי.

אך מה לגבי הקולנוע הישראלי. מציצים של אורי זוהר, פעם הייתי של אבי נשר, הערת שוליים של סידר והרשימה מתקצרת. כמעט כולן נחשבות להפקות גדולות ביחס לתעשיית הקולנוע בארץ עם מחזור של למעלה משני מיליון דולר ויש להן את הכוח להשיג, מטעמי אידיאולוגיה או תסריט, את המַרְאֶה הקולנועי. עדשה אנמורפית היא לרוב לא משהו שיש לך סיכוי להתקל בו, היא נדירה והזכוכית שלה כל כך יקרה שכנראה לא משתלם לחברות ההשכרה בארץ להחזיק אותה, שלא נדבר על סט שלם של עדשות. תוך כדי חיפוש נתקלתי בעדשת זום אנמורפית ANGENIEUX  באתר של אוטופיה ובמספר מתאמים אנמורפיים נפלאים של SLR Magic ו-Letus שבזכותם אני רוצה לכתוב לכם על הפורמט הרחב מלכתחלה.

"השמועות אומרות שזה בין הסטים הבודדים אם לא היחיד שיש בישראל" סיפר לי איתן גפני, במאי הסרט "בשר תותחים", אשר בימים אלה מצלם את סרטו החדש "ילדי הסתיו" בעדשות אנמורפיות. יחד עם חברו צלם הסרט תום גולדווסר, יצאו השניים לעבר הפורמט הרחב. אנחנו גדלנו ב80' על הבלוקבסטרים ועל המערבון, שהכל נראה בו גדול, מספר גפני. העדשות הושכרו מיד פרטית וכאשר הבין כי מדובר בסטKOWA  משנות ה70' הוא לא חשב פעמיים מאחר ועלילת הסרט המתרחשת היתה גם כן בשנות ה70', כך שהיתרון היה כפול. הדרך אמנם לא קלה, מתוך מגוון המצלמות הזמינות היום הסט היחודי התאים למצלמה אחת בלבד ARRI Alexa 4:3 וגפני מספר על מגבלת פוקוס מינימאלי של פלוס מינוס שני מטרים מהדמות כאשר הם משתמשים בעדשות הטלה (Tele) 75 מ"מ ומעלה. נתון שהגביל את יכולתם לייצר קלוז אפ. אבל אל חשש כי גם את זה הם פתרו.

המַרְאֶה האנמורפי הוא נחשק, ולא רק בקרב יוצרי הסרטים באורך מלא, הוא נחשק בקרב כל אותם האנשים שמוכנים להתפשר ולהניח שני פסים שחורים על התמונה שלהם (Letterbox) ולהודות שזו השיטה הנוחה ביותר ושלאור המצב רובנו מעדיפים אותה. אני מדבר על סרטים ארוכים, קצרים, תדמית, קליפים ואפילו סרטי חתונות אשר שואפים בככל כוחם להראות קולנועיים. מצולמים ביחס תצוגה 16:9 או 4:3 ולאחר מכן בעריכה מוסיפים את הפסים השחורים. זה הפתרון, הפשרה והמחיר שאנחנו מוכנים לשלם ואני מודה שזה הרבה יותר נוח מלנסות להשיג עדשות נדירות ויוקרתיות.

ana2

המוניטור של הצלם חגי בן כוזרי, מתוך צילומי "מקום שאינו כאן" בבימויו של דן סחר

כל בחירה היא ויתור, וכשמשתמשים בLetterbox מאבדים רזולוציה ואת כל המידע שמסתתר מאחורי הפסים השחורים. הפתרון היחסי אמנם עוזר ליחס התצוגה אך המשמעות של הצילום האנמורפי גדולה אף יותר. הוא מאפשר לנו ללכוד שוטים פנורמים אשר באמת רחבים יותר, עם Horizontal Flare ובּוֹקֵה ((Bokeh מתוחה רכה ויחודית. יתרונות נפלאים שאינם ברי השגה בשיטת הפסים השחורים.

אז רגע, העדשות האנמורפיות יקרות ולא זמינות, ופתרון הפסים השחורים מכריח אותי להתפשר על איבוד מידע ורזולוצייה. למזלי לאחרונה נתקלתי במתאם אנמורפי מעניין, כן כן מתאם והוא די נפלא. שלא תבינו אותי לא נכון הוא גם מגיע עם מגבלות, בעיקר ענייני פוקוס אך אם תצליחו להתמודד איתן, הרווחתם. שמו Anamorphot 1.33x והוא מיוצר על ידי SLR Magic בהונג קונג. הדרך שבה הוא עובד היא פשוטה, המתאם מצויד בעדשה קעורה שדוחסת את התמונה וגורמת לה להראות מתוחה. לאחר מכן בתוכנת העריכה מועכים בחזרה ומקבלים תמונת מסך רחב אנמורפית. כתוצאה מהעיוות האנמורפי אנו מרוויחים תמונה רחבה יותר עם כמות גדולה יותר של פרטים ו-  Horizontal Flare שכמו שחשדנו מעניק לתמונה מַרְאֶה קולנועי יותר. המתאם מתברג בקדמת העדשה הקיימת שלנו ובכך הופך אותה לאנמורפית. הוא בעיקר מיועד לעדשות פורמט בינוני ועד לעדשות SLR. אלו עדשות די נפוצות ולרבים מאיתנו אני משער שיש אותן, אך שימו לב שהיקף העדשה חייב להיות קטן מ 66 מ"מ. עובדה נוספת שהמתאם האנמורפי מתאים לרוב המצלמות, כגון:

EF Mount/Micro four Thirds 5D MARK III, Blackmagic Production 4K/URSA/Pocket Cinema, GH4, Sony a7S, C300/100

AnaIMG_7296

אז לא משנה אם אתה הפקה עתירת תקציב או Low budget יוצר עצמאי, גם אתה יכול להשיג את המַרְאֶה האנמורפי. כרגע המתאם זמין לרכישה און ליין בלבד, אבל משיחה קצרה עם אריאל גליקסון, בעלים של חברת GLIKSON השכרת ציוד, הובטח לי שהשנה יוצגו פתרונות וחידושים בנוגע לעדשות ומתאמים אנמורפים. עד אז נחזיק אצבעות ונאחל לכולנו בהצלחה.

 

גיא להב
מפיק, צלם, צדיק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק

תגובה אחת

  1. גלעד שולצקי

    ישנן עוד אופציות חוץ מהמתאם הנ"ל…
    אותן עדשות אנמורפיות ששמים על המקרן כדי לכווץ בחזרה את התמונה, ניתנות לרכישה און ליין…. אתר שקוראים לו ויד-אטלנטיק מוכר אותן במחיר יחסית זמין אבל הן עדיין די יקרות….
    http://www.vid-atlantic.com/
    הם גם מוכרים פילטרים שמדמים את הלנס-פליירס והבוקה, אבל לא מותחים את התמונה, במחיר זול בהרבה משלל העדשות/מתאמים אנמורפיים למינהם.