girlsjustwanttohavefun

העם דורש צ'יק פליק ציוני!

גשם. זהו ערב סילבסטר. במשרד הפרסום הכול כבר כמעט מוכן למסיבה המושקעת. חבורה של יאפים צעירים ושנונים יוצאים עם המטריות שלהם מהמשרד. כולם מתפזרים הביתה ואנחנו נשארים עם הדמות הראשית. היא עומדת לבדה עם מטרייה צבעונית, ברקים ורעמים ברקע והיא נעצרת ליד חנות אלקטרוניקה ומורחת אודם. לפתע השמש יוצאת. היא הולכת ברחובות, קונה תקליטים, עושה קניות בסופר, בוחרת פרחים וכמובן
להמשך הקריאה

טלוייזיה לילדים

לעשות סרטים ולהישאר ילדים

כשסיפרתי לאנשים שאני עובדת בערוץ הופ! היו שאמרו לי- "לא נורא, ככה מתחילים…".  אבל האמת היא, שלעשות טלויזיה לילדים זה פשוט מדהים! ולא רק בגלל שאתה זוכה ליצור עבור הקהל הכי אמיתי והכי כנה שיש, קהל שצוחק כשמצחיק לו ולא מתבייש לקום וללכת כשזה פשוט לא מעניין, אלא כי זה מאלץ, או אולי יותר נכון להגיד מאפשר, לעוסקים במלאכה, להישאר
להמשך הקריאה

nonamep

זרקור על הסרט "אין שמות על הדלתות"

ברצוני להטיל זרקור על אחד היוצרים המגוונים שהיו לקולנוע הישראלי – נדב לויתן, תוך התמקדות בסרט הטוב ביותר לטעמי שלו – "אין שמות על הדלתות". "אין שמות על הדלתות" הוא סרט הקולנוע החמישי שלויתן ביים ויצא לאקרנים בשנת 1998, כשנה וחצי לאחר שהסתיימה הפקתו. הסרט יצא בעיצומן של שנים קשות מאוד לקולנוע הישראלי, כאשר תקציבי הקרנות לא היו מוסדרים בחוק,
להמשך הקריאה

מייקינג גט

כמו שיודע כל מי שאי פעם רכש סרט בעותק די.וי.די עם "תוספות מיוחדות", סרטי "מאחורי הקלעים" הם כמעט תמיד לא יותר מכלי ליחסי-ציבור. המפיקים רואים בהם משהו בין פרסומת לכתבה של גיא פינס. הצופים שבאמת מעוניינים לראות כיצד הסרט נעשה, איך הבמאים עבדו, מה היו הקשיים ואיך נוצרו הרגעים הגדולים, נשארים מאוכזבים. למזלי, שלומי ורונית אלקבץ, יוצרי הסרט "גט – המשפט של
להמשך הקריאה

six_acts (6)

"שש פעמים" – מחשבות על חינוך והורות

על אף האימהות, הטרייה יחסית, אני מוצאת זמן לצפות לפחות בסרט אחד בשבוע. איך אני עושה את זה? קודם כל אני משתדלת למצוא עבודות שמשלמות על זה! ועכבריות קולנוע שלא שפר מזלן, אם אתן מכורות כמוני (או אפילו יותר), שלא יפחידו אתכן שאחרי שנולדים ילדים מפסיקים לצפות בסרטים. יש בייביסיטר, אפשר ללכת לסרט עם חברה, לצפות בוי.או.די (או שלל שיטות
להמשך הקריאה