nonamep

זרקור על הסרט "אין שמות על הדלתות"

ברצוני להטיל זרקור על אחד היוצרים המגוונים שהיו לקולנוע הישראלי – נדב לויתן, תוך התמקדות בסרט הטוב ביותר לטעמי שלו – "אין שמות על הדלתות". "אין שמות על הדלתות" הוא סרט הקולנוע החמישי שלויתן ביים ויצא לאקרנים בשנת 1998, כשנה וחצי לאחר שהסתיימה הפקתו. הסרט יצא בעיצומן של שנים קשות מאוד לקולנוע הישראלי, כאשר תקציבי הקרנות לא היו מוסדרים בחוק,
להמשך הקריאה

מייקינג גט

כמו שיודע כל מי שאי פעם רכש סרט בעותק די.וי.די עם "תוספות מיוחדות", סרטי "מאחורי הקלעים" הם כמעט תמיד לא יותר מכלי ליחסי-ציבור. המפיקים רואים בהם משהו בין פרסומת לכתבה של גיא פינס. הצופים שבאמת מעוניינים לראות כיצד הסרט נעשה, איך הבמאים עבדו, מה היו הקשיים ואיך נוצרו הרגעים הגדולים, נשארים מאוכזבים. למזלי, שלומי ורונית אלקבץ, יוצרי הסרט "גט – המשפט של
להמשך הקריאה

six_acts (6)

"שש פעמים" – מחשבות על חינוך והורות

על אף האימהות, הטרייה יחסית, אני מוצאת זמן לצפות לפחות בסרט אחד בשבוע. איך אני עושה את זה? קודם כל אני משתדלת למצוא עבודות שמשלמות על זה! ועכבריות קולנוע שלא שפר מזלן, אם אתן מכורות כמוני (או אפילו יותר), שלא יפחידו אתכן שאחרי שנולדים ילדים מפסיקים לצפות בסרטים. יש בייביסיטר, אפשר ללכת לסרט עם חברה, לצפות בוי.או.די (או שלל שיטות
להמשך הקריאה

ation1

שנה של מאבק: כך הצילו התסריטאים והבמאים בישראל את זכותם לתמלוגים

לא קל ליצור קולנוע וטלוויזיה בישראל. שפע אינסופי של רעיונות מצוינים וכישרונות עולים, מול סל די קטן של תקציבים – חוק הקולנוע, שידור ציבורי, כבלים, לווין, ושני ערוצים מסחריים. פה ושם הפקה פרטית או פרויקט חינוכי. אל מול שוק תוסס של יוצרים מלאי רעיונות משובחים ולמעלה מ-15 מחלקות לקולנוע שמייצרות עוד ועוד יוצרים כאלה מדי שנה, הסיכוי לרצף תעסוקתי בתחום
להמשך הקריאה

נדב נחמני  ודרור שפץ- תמונות נעות

פיקסאר זה כאן!

אני עוסקת כבר שש שנים בעולם קולנוע הלייב-אקשן והטלוויזיה בארץ, אבל הלב שלי תמיד נמשך לקסם האנימציה. עולם שאת כל כולו בורא יוצר, מההתחלה ועד הסוף – חושב על כל פרט ופרט. כשהפקתי את אולפן ערוץ הילדים לא פעם נעצרתי מול השידורים האין סופיים של "ארתור" חושבת לעצמי- זה לא נראה עד כדי כך מסובך… למה לא עושים סדרה כזאת
להמשך הקריאה