אני מודה. אני אוהבת יצירה נשית. ולא רק כזו שנשים עשו, אלא גם כזו שהיא על נשים (אם היא מבינה אותן), ועם נשים. ואם אפשר אז גם וגם. זו מראה שמדברת אלי אחרת, הכי קרוב שיש לקול שלי. ולא שאני לא אוהבת להתחבר לקול הגברי שבי, לפעמים אני דווקא אוהבת וזה אפילו קל. כל מה שאני צריכה לעשות זה להדליק
להמשך הקריאה
כתבתה של נרי ליבנה עם פרופ' יהודה ג'אד נאמן ויצחק (צפל) ישורון במוסף הארץ בשבוע שעבר עושה חסד עם שניים מיוצרי הקולנוע החשובים והמשמעותיים ביותר שיש לנו הזכות והכבוד להתגאות בכך שהם עדיין בשטח. כאלה היוצרים למרות כל מכשולי הדרך הקיימים בתעשייה שלנו. כותרת הכתבה: ותיקי הקולנוע הישראלי ילמדו את הקולנוענים של מחר איך לביים סרט בחצי חינם – מתמצתת
להמשך הקריאה
עולם האמנות הישראלי אומנם מכיר את נדב בן-נון (31), אמן וידאו חביב-גלריות שיצר למעלה מ-60 סרטים קצרים, אולם בתחום הקולנוע הוא עדיין לא מספיק מוכר. אלא אם במקרה שמעתם על "הגרמני הרך", הפיצ'ר הראשון שיצר, שזכה בפרס הסרט העצמאי הטוב ביותר בפסטיבל קולנוע דרום האחרון והוקרן במשך שלושה חודשים בסינמטק ת"א – הישג לא מבוטל לסרט ניסיוני שבכלל נוצר כסרט גמר לתואר שני
להמשך הקריאה
בספריית "האוזן השלישית" יושבות על מדפים מאחורי הדלפק הראשי כמה קלטות וידאו מתוצרת ישראלית. ברוכים הבאים להוספיס של הקולנוע הישראלי. למדפים האלה סרטים מגיעים כדי למות. תחלופת טכנולוגיות והשפעתה על העשייה ועל הצריכה של קולנוע היא משהו שהתחום מתורגל בו מאז שהוא נולד, בין אם מדובר בכניסת הסאונד או הצבע, הטלוויזיה או מצלמות הוידאו. יש אמנם מסורות ששורדות את רוע
להמשך הקריאה
בתקופה האחרונה יש תופעה ברוכה בקולנוע הישראלי…הוא נעשה מגניב. אני יודע, לעיתים בא לנו לנער את הסטיגמות ולחבוט בהם כמו שטיח פרסי ישן במרפסת. אבל באמת יש תחושה רעננה בקולנוע הישראלי. יותר ויותר יוצרים עושים קולנוע עצמאי, מסחרי, מחתרתי. פתאום הקולנוע הישראלי מייצר סיפורים ונרטיבים בעלי מבני זאנרי אחר: סרטי אימה, מתח, זומבים, מדע בדיוני, סרטים קצרים. wait wwwhat? דיאלוג
להמשך הקריאה
