מקום בצמרת

על חשיבותם של סרטים דוקומנטריים ושירי פופ

בכל פעם שאני שומע את צירוף המילים "סרט חשוב", אני נוטה להתפתל קצת באי נוחות. לא יודע למה, אבל סרטים מעולם לא נראו לי חשובים במיוחד. הם כיף. סרט זה בילוי, גם סרט רציני, גם סרט עם נושא כבד, אפילו סרטים על השואה, הם בסופו של דבר בידור. המקום בו אני שומע הכי הרבה את הצירוף סרט חשוב הוא בקולנוע
להמשך הקריאה

תמונה-אולפן האלופות

אולפן ליגת האלופות – חגיגה אמיתית עם קצת מבוכה בצד

ביום שלישי האחרון הגעתי אל ביתו של אחד מחבריי הטובים, רופא במקצועו, כדי לערוך חימום סופי ומקצועי לא פחות רגע לפני העלייה אל המגרש בו שנינו הקפטנים, הקבוצות והמאמנים, אלה שלרגע לא מזילים טיפת זיעה אחת, אבל חיים את המשחק לאורך 90 דקות ו-82 אחוזי החזקה במיתרי הקול. דקות אחר-כך, נפתח אולפן ליגת האלופות והחגיגה החלה; מודי בר-און הבריק, כהרגלו,
להמשך הקריאה

אוסקר

לקום באמצע הלילה ולא להפסיק לחלום

דברים רבים הביאה הגלובליזציה לחיינו, כשהיא מטשטשת הבדלים תרבותיים ללא רחמים, אבל את הבדלי השעות בין איזורי זמן שונים היא עדיין לא הצליחה לאפס.לכן, ישראלים שעיניהם נשואות אל צידה השמאלי של מפת העולם, ושמחים על האפשרות לצפות בזמן אמת באירועי שיא ובתחרויות גדולות דרך מסך הטלוויזיה או המחשב שלהם, שמחים קצת פחות על השקיות שמתחת לעיניים בבוקר שאחרי. אני לא
להמשך הקריאה

מחוברים לוגו

על טולסטוי ומחוברים אחרים

אין להשוות בין סיפור חייו של שי גולדן, לסיפורה האישי של דנה ספקטור, לסיפור הקשר הנון-קונפורמיסטי של דרור ומרינה רפאל. כפי שכתב טולסטוי: "כל המשפחות האומללות אומללות הן כל אחת על פי דרכה". צפיתי בסדרה "מחוברים" בשקיקה, לא פספסתי ולו פרק אחד לאורך שש עונותיה, למרות שהסובבים אותי לא תמיד חלקו עימי את החווייה. בתחילת דרכה, בשנת 2009 עם "מחוברות",
להמשך הקריאה

פלפלים צהובים 4

למה לוותר על הישראליות כשאפשר להשתמש בה?

בשנים האחרונות צמחו בישראל המון סדרות ישראליות משובחות. רובן משתדלות להיות אוניברסליות כדי שיוכלו להימכר בעולם כולו. זה באמת מרגש לראות את הסדרות הישראליות מצליחות בעולם, ואת המדינה הקטנה שלנו שמה את עצמה על המפה. אבל האם בניסיון לעשות סדרות בינלאומית אנחנו לא מפספסים משהו? מכל הסדרות המעולות שצמחו פה בזמן האחרון, הסדרה שהכי תפסה אותי היא דווקא הסדרה הכי
להמשך הקריאה