כל הכתבות של אורי ברד

 

מחשבות ורשמים לקראת טקס פרסי אופיר 2017

בימים אלו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע מצביעים לבחירתם עבור 'פרסי אופיר' – הטקס השנתי בו מחולקים פרסים ב-15 קטגוריות לסרטי הקולנוע שהופקו השנה. הסרט שיבחר בקטגוריית הסרט הטוב הוא גם זה שייצג את ישראל בטקס האוסקר האמריקני. במשך קרוב לחודשיים הוקרנו 31 הסרטים המתחרים השנה בקרב חברי האקדמיה. כמו בכל שנה, ישנו מצב אבסורדי בו מרבית הסרטים המשתתפים טרם יצאו
להמשך הקריאה  

30 שנה ליציאת "בובה" – הסרט הקודר ביותר של זאב רווח

מרבית במאי הקולנוע הישראלים הבולטים – כמו אורי זוהר, אסי דיין, בועז דוידזון או מנחם גולן – לא דבקו בז'אנר קולנועי אחד בסרטים שביימו לאורך הקריירה. הם עברו הלוך ושוב בין סגנונות מגוונים ויצרו סרטים בעלי טון דרמטי שונה לחלוטין בין יצירה ליצירה. זאב רווח לעומת זאת, הוא יוצר שדבק בסגנון אחיד ברוב סרטיו – 9 מתוך 13 הסרטים שביים
להמשך הקריאה  

הרגישות העוד יותר חדשה: סקירה בעקבות ספרו של ד"ר אריאל שוייצר, "קולנוע ישראלי חדש"

אל מדף הספרים המצומצם שעוסק בניתוח ומחקר של קולנוע ישראלי, מתווסף החודש ספרו של ד"ר אריאל שוייצר, "קולנוע ישראלי חדש" [בהוצאת "כרמל – ירושלים" ובתמיכת "קרן הקולנוע הישראלי"]. כשמו, הספר סוקר מגמות מרכזיות בסרטים הישראלים מן השנים האחרונות, בדגש על כמה תמות מסוימות וייצוגים שונים של קבוצות בחברה הישראלית, כפי שבאו לידי ביטוי בסרטים המקומיים החל משנת 2000 ועד כיום.
להמשך הקריאה  

"מעבר להרים ולגבעות" נשקפת "צור הדסים" – ראיון מקיף עם ערן קולירין על סרטו החדש, תסריטו הראשון ומוטיבים חוזרים בסרטיו

לפני כשבוע יצא לבתי הקולנוע "מעבר להרים ולגבעות", סרט הקולנוע השלישי של ערן קולירין, אחרי "ביקור התזמורת" ו"ההתחלפות". הפילמוגרפיה שלו מכילה גם את סרט הטלוויזיה "המסע הארוך" ושותפות ביצירת הסדרות "שבתות וחגים" ו-"חמישה גברים וחתונה". למעשה, הסרט הראשון שכתב קולירין הוא "צור הדסים" – קומדיית פשע מ-1999, שביים אביו גדעון קולירין [ניתן לצפות בסרט במלואו כאן]. מסתבר שכבר בסרט זה קולירין
להמשך הקריאה  

עשרים שנים אחרי, מה נשתנה? – על הוצאת "לילסדה" כספר-תסריט

לפני שלושה חודשים יצא לחנויות הספרים הספר "ההגדה של לילסדה – רומן עם תסריט" – במרכזו תסריט הסרט "לילסדה" שכתב וביים שמי זרחין ויצא לבתי הקולנוע ב1995. בעוד שחלק גדול מן המחזות המקורים שעולים בתיאטראות בארץ יוצאים באופן טבעי גם במהדורה של ספר, הוצאת ספר של תסריט מקומי לקולנוע היא מקרה נדיר ביותר: בתחילת שנות ה90' יצאו כמה ספרי תסריטים
להמשך הקריאה  

כשהמצלמה נעלמת באמצע יום צילום: שיחה עם מפיק הקולנוע אדר שפרן

רוב מפיקי הקולנוע בארץ משתייכים לגווארדיה ותיקה – אנשים שחצו את גיל ה-60 ומפיקים עשרות שנים סרטי קולנוע, כולל בזמנים בהם הקהל כמעט ולא הגיע לאולמות. מפתיע לגלות שלמרות השינוי המהותי שחל בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים [צופים רבים שמגיעים לבתי הקולנוע, הצלחות משמעותיות בפסטיבלים, כמות גדולה יותר של סרטים המופקים מדי שנה] – לא הצטרפו בשנים האחרונות הרבה
להמשך הקריאה  

כמה כרטיסים נמכרו לסרטים ישראלים השנה?

נתוני מכירות הכרטיסים מסרטים ישראלים בבתי הקולנוע הוא עניין מתעתע. בעוד שבארה"ב ישנו דיווח שבועי על כל דולר שנכנס לקופה, במקומותינו נאלצים בד"כ להסתמך על נתוני המפיצים עצמם, כפי שהם מדווחים עליהם ל"התאחדות ענף בתי הקולנוע". גם השנה פורסמו נתוני הצופים, אך גם הפעם הנתונים מעוררים תהיות, כיוון שהופיעו שתי רשימות עם נתונים שונים. כאן מתפרסמת טבלת מספרי מכירת הכרטיסים
להמשך הקריאה  

הסלילים הגנוזים: סקירה על סרטים שהפקתם הופסקה באמצע

כל עשייה של סרט קולנוע, כמובן גם בישראל, מלווה בחודשים ארוכים של איסוף התקציב, הכנות, שיכתוב התסריט, חזרות ובחירת צוות. נדירים מאוד המקרים בהם הפקת סרט מגיעה לשלב תחילת הצילומים, אך למרות זאת לא מגיעה לידי סיום. המקרה המפורסם ביותר של סרט כזה במקומותינו הוא ודאי "פרח במנוע" שביים אורי זוהר ב69' עם רבים מחבורת "לול", שלפי המיתוס נגנז ושנים
להמשך הקריאה  

הפרסים לסרטים שלא ראיתם: פרסי אופיר

סרטים שלא הוקרנו מעולם לקהל הרחב; מועמדויות מופרכות; הליך הצבעה מתיש – לקראת טקס פרסי אופיר ושינוי התקנון הצפויים בו, מוגשת סקירה לגבי הדרך הנוכחית בה מתנהל הטקס היוקרתי בחודש הבא ייערך בפעם ה-26 טקס פרסי אופיר, בהם מעניקה האקדמיה הישראלית לקולנוע פרסים לסרטים והיוצרים המצטיינים לשנה זו. זהו טקס ותיק וחשוב, המשודר בטלוויזיה בשידור ישיר, הוא מקיף ומכיל 18
להמשך הקריאה  

"היורד למעלה": מקורי ומפתיע

נתחיל דווקא מהסוף: "היורד למעלה" שיצא השבוע לבתי הקולנוע, הוא סרט 'אחר' במובן הטוב של המילה – הוא מקורי, מפתיע ומעורר מחשבה לכל אורכו. ההסתייגות המרכזית ממנו, היא שסגנון תובעני זה לא יתאים לכל אחד ודורש מהצופה להתמסר לתוך עולמו הייחודי והמתעתע של הסרט. הסרט [תסריט ובימוי: אלעד קידן] עוקב אחר שתי דמויות במהלך יממה אחת בעיר חיפה: איתי טיראן
להמשך הקריאה  

אין חנינה: סקירה על הסרט התיעודי "מתי כספי – וידוי" המוקרן בימים אלו בסינמטקים

"מתי כספי – וידוי" המוקרן בימים אלו בסינמטקים [ויוקרן מאוחר יותר בערוץ הראשון, אך אין שום  סיבה להמתין עד אז] שונה בתכלית מסרטים תיעודיים אחרים הסוקרים את פועלם של אמנים. קודם כל, בדרך כלל סרטים כאלה סוקרים אמנים שכבר הלכו לעולמם והאווירה בהם היא רטרוספקטיבית ["היה היה מלך" על ניסים אלוני ו"חייו מלאי שיר" על אברהם חלפי הן שתי דוגמאות
להמשך הקריאה  

תהיות והגיגים בעקבות הסרטים המתמודדים השנה לפרס אופיר

בימים אלו מסתיימת ההצבעה עבור פרס אופיר – פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, המחולק כל שנה לסרטים והיוצרים המצטיינים לשנה זו. מבין 27 הסרטים המתחרים הצלחתי לצפות ב20 סרטים*  והנה בליל מחשבות והגיגים בנושא, לקראת פרסום המועמדים הסופיים לפרס ביום שלישי הקרוב [11/8] : אמרו את זה רבים לפני ולצערי אני נאלץ להסכים – זאת הייתה שנה לא טובה לקולנוע הישראלי.
להמשך הקריאה  

הצורה מול התוכן: על סרטים המתרחשים בלוקיישן אחד, בעקבות "האיש שבקיר"

אחד הסרטים המשתתפים השבוע בתחרות הישראלית בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הוא "האיש שבקיר"  – דרמת מתח על אישה המתעוררת בדירתה, מגלה שבעלה נעלם ללא הודעה מוקדמת ומתחילה לחפש אותו. זהו סרטו השני של יבגני רומן שביים לפני שנים ספורות את דרמת הילדים "איגור ומסע העגורים". "האיש שבקיר" הוא יוצא דופן בשל הנתונים בהם הופק – הוא מתרחש כולו בלוקיישן אחד [דירת
להמשך הקריאה  

זרקור על "רחמים" – הסרט שלא היה שם

ישנם בקולנוע הישראלי כמה מקרים נדירים של סרטים שהופקו והושלמו, אך לבסוף לא יצאו לאקרנים. "רחמים" מ2007, הוא אחד כזה. מדובר בקומדיה עתירת כוכבים, שנתמכה על ידי "קרן הקולנוע הישראלי" ולמעשה במשך שנים ארוכות נגנזה לחלוטין, עד ששודרה לפני חודשים ספורים בטלוויזיה. זהו סרטו הראשון של הבמאי והתסריטאי יניב אמודאי שעד אז נודע בעיקר כעורך סרטו של חיים בוזגלו "דיסטורשן". הסרט
להמשך הקריאה  

חמישה סרטים ישראלים היוצאים החודש לבתי הקולנוע – סקירה

במהלך החודש עתידים לצאת לבתי הקולנוע לא פחות מחמישה סרטים ישראלים חדשים. בשורה זו משמחת ראשית בשל הכמות המספרית, אך גם בשל ריבוי הז'אנרים והנושאים השונים, שמציגים תמונה מגוונת ועשירה של יצירה מקומית: מדובר בסרטים העוסקים בעולה מאתיופיה בן 74 שמתאלמן ומתעמת עם ילדיו ["עלים אדומים"], חבורת ניצולי שואה המתגוררים בפנסיון בשנות השישים ומנסים להציל את שפת הידייש ["פנסיון פראכט"],
להמשך הקריאה  

הנוער לאן? הרהורים על ייצוג הנוער בקולנוע הישראלי העכשווי בעקבות הסרט "עמק" והסדרה "אופוריה"

בחודשים הקרובים מתוכנן לצאת לבתי הקולנוע סרט הביכורים של הבמאית סופי ארטוס "עמק". הסרט מתאר את  חייהם של כמה תיכוניסטים המתגוררים במגדל העמק ונאלצים להתמודד עם אלימות – מכל סוג – כעניין שבשגרה. יש לכל אורך הסרט המרתק הזה תחושה של ניכור וקדרות שמתפוגגת קצת רק כאשר הדמויות הבודדות מתאחדות ומוצאות חיבה אחת אצל השנייה – עד למכשול הקרוב הבא. במהלך
להמשך הקריאה  

זרקור על הסרט "המניע לרצח" – 'פילם נואר' המתרחש ביום העצמאות

"המניע לרצח" שהופק ב1966 הוא ניסיון נדיר וכמעט חד פעמי בקולנוע הישראלי לבצע 'פילם נואר' מקומי. בכלל, הקולנוע הישראלי ממעט מאוד להתחקות אחרי ז'אנרים קולנועיים מובהקים ולמעשה עד לעשור האחרון גבולות הז'אנרים בקולנוע הישראלי היו מצומצמים והכילו בעיקר דרמות [בעלות גוון אישי או חברתי-פוליטי] או קומדיות המיועדות לקהל רחב. לכן קיומו של "המניע לרצח" מסקרן מעצם עשייתו. הוא מוגדר כ'סרט המתח
להמשך הקריאה  

דו"ח ביוזמת משרד התרבות קובע: ב2013 לא היה אף סרט ישראלי רווחי

לפני שבועות ספורים, פורסם [באיחור אופנתי, יש לציין] דו"ח פילת – לסיכום הפעילות הקולנועית של 2013 בישראל. זהו דו"ח רשמי הנעשה מדי שנה ביוזמת משרד התרבות והספורט והוא סוקר בפירוט רב את הפעילות הקולנועית של אותה שנה – סרטים שיצאו, פסטיבלים, מענקים, פרסים, פעילות הקרנות והסינמטקים. הנתון המעניין ביותר בעיני הוא שלפי הדו"ח – בשנת 2013 אף סרט ישראלי שיצא
להמשך הקריאה  

זרקור על הסרט "אין שמות על הדלתות"

ברצוני להטיל זרקור על אחד היוצרים המגוונים שהיו לקולנוע הישראלי – נדב לויתן, תוך התמקדות בסרט הטוב ביותר לטעמי שלו – "אין שמות על הדלתות". "אין שמות על הדלתות" הוא סרט הקולנוע החמישי שלויתן ביים ויצא לאקרנים בשנת 1998, כשנה וחצי לאחר שהסתיימה הפקתו. הסרט יצא בעיצומן של שנים קשות מאוד לקולנוע הישראלי, כאשר תקציבי הקרנות לא היו מוסדרים בחוק,
להמשך הקריאה