כל הכתבות של אסף קלדרון

 

פאק רפורמה, רוצים מהפכה! – על רשות השידור הדנית, ולמען רשות השידור הישראלית

שנת 2015 הסתמנה כנקודת מפנה בנוף הטלוויזיה הישראלי. רפורמות מרחיקות לכת במבנה הארגוני והחוקי של רשות השידור ובהגדרתו העצמית-אסטרטגית של ערוץ 10, שהחליט על צמצום ההשקעה בריאליטי לטובת יצירה מקומית איכותית, הפיחו תקווה רבה בקרב היוצרים הישראלים, וחלק מהקהל, שאנו מתקרבים למהפכת תוכן אמיתית בשידורים המקומיים. בעוד שערוץ 10 נהנה משבעה חודשים רצופים של רווח תפעולי, לראשונה מאז הקמתו, ועומד בפני קבלת
להמשך הקריאה  

עטים מזייפים – על הסדרה "חשודה" ותפקידה/תפקודה של ביקורת הטלוויזיה והקולנוע בישראל

"דבר אחד אולי אפילו להחמיא לחשודה, סדרת דרמה המתח החדשה של ערוץ 10. עצם זה שהיא נמצאת, שהיא קיימת"  – kfir number 1, בלוגר אלמוני בתפוז אנשים "חשודה" של בני פרדמן החלה את דרכה כסרט דל תקציב ואהוד בשם "התאבדות", אשר זכה לתמיכת קרן המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, הקרנת בכורה בפסטיבל ירושלים ואף בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל המדע הבדיוני "אוטופיה".
להמשך הקריאה  

ביי ביו – מה יש לקולנוע הישראלי נגד דרמות ביוגרפיות?

השנה נהרנו לקולנוע לרגל סרטו החדש של ניר ברגמן "יונה", בתקווה לתפוס שתי ציפורים, או שני עופות מוזרים, במכה אחת – סיפורה החריג של המשוררת המסעירה והשנויה במחלוקת, יונה וולך, וייצור נדיר אף ממנה, דרמה עלילתית ביוגרפית תוצרת כחול לבן. שתי התוצאות הראשונות שהופיעו לאחר גיגול מהיר של הערך "יונה ביקורת" מסכמות את הדעה הרווחת בקרב המבקרים: הסרט, על אף היותו אפקטיבי רגשית ובעל משחק משובח,
להמשך הקריאה  

לתפוש את הגל – על ההזדמנות להפוך את פריחת שנות האלפיים לגל קולנועי

נדמה שכל דיון על העשייה הקולנועית בעשור השני של שנות האלפיים מתחיל באמירה האקסיומטית: "הקולנוע הישראלי נמצא בתקופת פריחה חסרת תקדים". לאמירה זו שני פנים: האחד, כמותי, שאיתו קשה להתווכח. בשנתיים האחרונות בלבד הוצגו בבתי הקולנוע 56 סרטים ישראלים חדשים, כמעט פי שלושה מכמות הסרטים שהוקרנו בין 2000-2002. התמורות בתעשייה המקומית שהחלו בשנות התשעים המוקדמות והגיעו לשיאן בפריחה העכשווית מתכנסות
להמשך הקריאה