yesmach

שנה מוצלחת במכירות כרטיסים לסרטים ישראליים – הטבלה המלאה וניתוחים בעקבותיה

שנה מוצלחת הייתה לקולנוע הישראלי מבחינת מכירות כרטיסי קולנוע בישראל. על פי נתוני מכירות הכרטיסים לסרטי קולנוע ישראלים שיצאו במהלך השנה העברית החולפת 9 סרטים מתוך 31 הסרטים שיצאו, הגיעו [או כמעט הגיעו] לרף 100 אלף הכרטיסים הנחשבים להצלחה קופתית נאה, כאשר יש ביניהם כאלו שמכרו הרבה מעבר לכך.

בניגוד לשנה שעברה בה ההצלחות הגדולות היו סרטים המיועדים לילדים ונוער, ששת הסרטים המצליחים ביותר השנה הם סרטים לטווח גילאים רחב וגם מז'אנרים שונים – ביניהם קומדיה רומנטית ["לעבור את הקיר"], דרמת פעולה ["אבינו"], סרט מתח תקופתי ["החטאים"] וקומדיה צבאית ["הלהקה האחרונה בלבנון"]. הצלחות נוספות הן "סופת חול" העוסק בחברה הבדואית ו"לא פה, לא שם" שבמרכזו שלוש נשים פלסטיניות. הסרט המצליח ביותר הוא "ישמח חתני"  [350,000 צופים] המתאר את קורותיה של קהילה מסורתית בירושלים, עם דגש על מאבק הנשים בקהילה לחזק את מעמדן; וכשנוסיף על שבעת הסרטים שציינתי עד כה, את ההצלחות המיועדות לילדים ולנוער "ג'סטה" ו"מועדון החנונים – הסרט" – נגלה לחיוב שאין כמעט מכנה משותף כלשהו בין תשעת הסרטים. חלקם בעלי גוון דתי, חלקם פוליטיים, חלקם בעלי אופן בידורי ואסקפיסטי וחלקם חמורי סבר; חלקם סרטי ביכורים של יוצרים שהיו עד השנה אלמוניים, חלקם של יוצרים ותיקים שהוכיחו את עצמם בעבר. ובכלל – תשעת הסרטים הללו מצליחים לתת ביטוי לפלחי אוכלוסייה רחבים ומגוונים ולכן הניסיון לאתר דפוס ברור של 'הצופה הממוצע' שהולך לסרטים ישראלים – לא יהיה אפקטיבי.                                                                             זאת תמונה מעודדת סך הכל, המוכיחה שהימים בהם הציבור הרחב נרתע מללכת לסרטים מקומיים, במיוחד מול שוברי קופות הוליוודים – הם ימים רחוקים; ובנוסף, נעשים כאן סרטים מגוונים והמנעד לגבי זהות הדמויות והנושאים המוצגים בסרטים מתרחב משנה לשנה.

 

עופר חיון, אורי לייזרוביץ, "הלהקה האחרונה בלבנון", צילום: עמית יסעור

עופר חיון, אורי לייזרוביץ, "הלהקה האחרונה בלבנון", צילום: עמית יסעור

 

לפני שאצביע על כמה נתונים פחות מעודדים, הנה טבלת המכירות – חשוב, כתמיד, לסייג את הנתונים המובאים בה – הנתונים נמסרו מ"התאחדות ענף הקולנוע" כפי שמפיקי הסרטים עצמם דיווחו להם לגביהם ולכן לא מן הנמנע שבמקרים מסוימים המספרים במציאות נמוכים במקצת. בנוסף, חלק מנתוני מכירות הכרטיסים בטבלה הם מספרים עגולים של ממש, דבר המעלה תמיהה מסוימת על מהימנותם. ואחרי כל ההסתייגויות ההכרחיות, הנה היא הטבלה המלאה:

 

tabel

 

מעבר לאיכות וליכולת לתקשר עם קהל רחב, מדד מהותי נוסף שמכריע האם סרט יצליח בקופות או ייכשל הוא האופן והזמן בו הוא משווק. חלק גדול מהסרטים [במיוחד אלו המופצים ע"י "יונייטד קינג"]  לוו במסע יחסי ציבור מרשים, שהניב תוצאות בקופות [גם כאן, היו יוצאים מן הכלל]. מבחינת מועד יציאת הסרטים, באופן די בולט מחצית השנה הראשונה מבחינה קלנדרית [ינואר – מאי] לוותה בלא מעט כישלונות רצופים ואילו חודשי הקיץ בהם יוצאים סרטים בידוריים יותר הניבו תוצאות מעודדות יותר. אך בכל שנה, חודשי הסתיו [ספטמבר-נובמבר] הם האידאליים להפצה של סרטים ישראליים המיועדים לקהל בוגר: בזכות צירוף האירועים של 'יום הקולנוע הישראלי', 'טקס פרסי אופיר', פסטיבל הסרטים בחיפה וחגי תשרי המכילים ימי חופש – נוצר מומנטום אדיר לצפייה בקולנוע ישראלי, שבא לידי ביטוי באופן ישיר בקופות.

במקומות רבים מוזכרים בצדק הבמאים דובר קוסאשווילי, ניר ברגמן ויוסף סידר כמבשרים של התקופה החדשה בקולנוע הישראלי שהתחילה בשנות האלפיים. שלושת סרטיהם הראשונים של במאים אלו היו הצלחה מסחרית משמעותית בעידן בו הצלחות כאלו היו ממש נדירות ; השנה יצאו לשלושה סרטים חדשים ומעניין לבדוק כיצד שמרו על הקהל במהלך השנים האלו:                      "נורמן" שיצא השנה, הוא סרטו החמישי של יוסף סידר. למרות שמדובר בהפקה בינלאומית מרשימה ומשתתפים בו בין השאר כוכבי קולנוע אמריקניים כריצ'רד גיר וסטיב בושמי, מסתבר שהוא דווקא הסרט של סידר שהביא הכי פחות קהל בישראל [81,000 צופים. סרטיו המצליחים ביותר הם "בופור" ו"הערת שוליים" שמכרו כ300,000 כרטיסים כל אחד].

גם "להציל את נטע", סרטו הרביעי של ניר ברגמן לא שיחזר את הישגי העבר והביא לאולמות כ26,000 צופים – פחות מסרטו השני "הדקדוק הפנימי" והרחק מסרטו הראשון "כנפיים שבורות" שחצה אז את רף 200,000 הכרטיסים. עם זאת, "להציל את נטע" הביא יותר צופים מסרטו הקודם של "יונה" שיצא ב2014 ומכר רק כשליש מכמות הכרטיסים של "להציל את נטע".

המקרה של קוסאשווילי מובהק יותר – מסרט לסרט מספר הצופים יורד מהסרט הקודם. סרטו הראשון "חתונה מאוחרת" היה כזכור הצלחה כבירה של 300,000 צופים. סרטו הבא "מתנה משמיים" הביא נתון נמוך ממנו, אך עדיין מרשים של 85,000 צופים. סרטיו הבאים לא שיחזרו את ההצלחה ונעו סביב ה20,000 צופים – כשהשנה יצא לבתי הקולנוע סרטו החדש "זוג יונים" שלמרות הרעש התקשורתי סביב סצנות חושפניות בו הביא לבסוף 8,000 צופים בלבד.

 

נטע ריסקין, בני אבני, "להציל את נטע", צילום: לוץ רייטמאיר

נטע ריסקין, בני אבני, "להציל את נטע", צילום: לוץ רייטמאיר

 

גם סרטו החדש של ערן קולירין "מעבר להרים ולגבעות" הביא נתון סולידי למדי של 26,000 צופים, לעומת ההצלחה הגדולה של סרטו הראשון "ביקור התזמורת" בו ביקרו מעל 230,000 צופים. עדיין מדובר בהתאוששות רצינית מנתוני סרטו הקודם "ההתחלפות" שלא חצו את רף 5,000 הצופים. הבמאי הוותיק איתן גרין שיחזר לעומת זאת במדויק את מספר הצופים בין סרטו הנוכחי "חדרי הבית" לסרטו הקודם מלפני 9 שנים "הכל מתחיל בים" – בשניהם צפו קצת יותר מ16,000 צופים.

לפחות בשני מקרים השנה הוכח שלביקורות הקולנוע יש השפעה מוגבלת על הצופים – "שבוע ויום" ו"תיקון" נהנו משבחי הביקורת כמעט באופן גורף [ואף זכו בפרסים חשובים], אך הדבר לא בא לידי ביטוי בקופות.

את הרשימה סוגר "מלחמת 90 הדקות" שביים איל חלפון, שהביא 2,400 צופים בלבד. מדובר בקומדיה חביבה של במאי עתיר זכויות – אך במקרה זה אין צורך בניתוח מעמיק מדוע הסרט לא הצליח – אחד מכוכביו הראשיים הוא משה איבגי, שהצטלם לסרט זה לפני שנחשפו תלונות של נשים שעבדו עימו בהפקות שונות. מפיקי הסרט המתינו עם יציאת הסרט חודשים ארוכים, אך כשהבינו שהפרשה סביב כוכבו הראשי לא תסתיים בקרוב, החליטו לבסוף להוציא את הסרט – והקהל הרחב בחר להדיר את רגליו ממנו.

[התמונה בראש הפוסט היא מתוך "ישמח חתני", צילום: אתיאל ציון]
אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק

תגובה אחת

  1. אריק

    אורי הי, הנתונים שלך לגבי אנטנה נכונים לסוף השבוע השני. בחמשת השבועות לאחר מכן הסרט חצה את ה40אלף. פנה למפיק או למפיץ יעקב בוארון למספרים מדויקים.