שיעורים בקולנוע: שוט וריאקשן-שוט ב״לבנון״

במודע או שלא במודע, הבחירות האסתטיות בכל סרט מייצרות עמדות פוליטיות. בהקשר זה, סרטי מלחמה הסובבים סביב קרב ולחימה הם מהסרטים המורכבים ביותר לעשייה, שכן בגלל המצב הקיצוני, כל בחירה קטנה בעמדת מצלמה, עריכה או תנועה, הנה בעלת השלכות פוליטיות ומוסריות עצומות.

במאים ובמאיות גדולות כמו קופולה, מאליק, נולן, ספילברג, קלימוב, וידור, ביגלו ועוד, ביקשו להתמודד עם האופן שבו המלחמה מתוארת על המסך ולהביא את גרסתם הקולנועית לשדה הקרב. אך הם, לעומת סרטי המלחמה הישראלים, לא היו צריכים להתמודד עם הפשטות שבה לעתים הסרטים שלנו מחולקים על ידי חלק מהצופים והתקשורת בתור סרטים פרו-ישראלים או אנטי-ישראלים. כמו סרטי המלחמה מרחבי העולם, ניתן לראות גם את הסרטים הישראלים כמתמודדים עם המורכבויות הפוליטיות והרגשיות של המצב המלחמתי האוניברסאלי, אך כפי שבא לידי ביטוי באזור הזה של העולם. "לבנון" מהווה דוגמה מרתקת לכך. באמצעות כלים קולנועיים, מעוז יוצר עולם פסיכולוגי ופוליטי מורכב ומסובך, המאתגר את צופיו ומבקש מהם להתמודד עם המצב המלחמתי בצורה חדשה. "לבנון" מכיל בתוכו מתחים אידיאולוגים גדולים ואף עמדות פוליטיות סותרות. וזה מה שהופך אותו לאמנות גדולה. כי הוא לא מנסה להיות מניפסט, או רק להיות "בעד" או "נגד", אלא לייצר מצב מורכב שמאפשר לנו לחשוב ולהחליט בעצמנו מה מוסרי, מה אנושי, מה נכון, ומה לא. כמו בסרטו החדש "פוקסטרוט", שאלות הקשורות לגורל, דטרמיניזם, טראומה, אובדן, כאב ובעיקר אשמה עוטפים את המבע הקולנועי של "לבנון" ומנפיקים יצירה אינטנסיבית וחמקמקה, שלא נענית לקטגוריזציות אידיאולוגיות.

בסרטון זה החלטנו להתמקד באחד הכלים הבולטים של הסרט – "שוט וריאקשן-שוט", ולמקם את "לבנון" במסגרת סרטי "נקודת מבט" ו/או "הצצה" (בסגנון "חלון אחורי", "מסייה היר", "דיסטרביה", "תעתועי גוף", "סיפור קצר על אהבה" ועוד), כדי להראות את האופן שבו הוא משתלב איתם אך בסופו של דבר חותר תחתם והופך ליצירה קולנועית ייחודית ואישית מאוד.

פבלו אוטין
חוקר, מרצה, מבקר קולנוע. בעל תואר שלישי (Ph.D) מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק

2 תגובות

  1. אדווה

    הולך ומדרדר … כיתה א לקולנוע