buba

30 שנה ליציאת "בובה" – הסרט הקודר ביותר של זאב רווח

מרבית במאי הקולנוע הישראלים הבולטים – כמו אורי זוהר, אסי דיין, בועז דוידזון או מנחם גולן – לא דבקו בז'אנר קולנועי אחד בסרטים שביימו לאורך הקריירה. הם עברו הלוך ושוב בין סגנונות מגוונים ויצרו סרטים בעלי טון דרמטי שונה לחלוטין בין יצירה ליצירה. זאב רווח לעומת זאת, הוא יוצר שדבק בסגנון אחיד ברוב סרטיו – 9 מתוך 13 הסרטים שביים עד כה, הם קומדיות מובהקות, ברובן ניכר מתח עדתי רב על רקע של פערי מעמדות ובבסיסן חילופי זהויות וטעויות הנגרמות עקב כך. בשני סרטים אחרים, "פצעי בגרות" ו"טיפת מזל" – רווח עסק אמנם בנושאים דומים, אבל במקרים אלה מדובר בדרמות במהלכן ישנם גם לא מעט רגעים קומיים. למעשה רווח ביים רק שני סרטי קולנוע דרמטיים של ממש: "שרגא קטן" ו"בובה" – את שניהם יצר בשיתוף המחזאי הלל מיטלפונקט, ושניהם הועלו לפני-כן כהצגות ב"תיאטרון חיפה".

"בובה", שעלה לאקרנים לפני כשלושים שנים, הוא הסרט בו רווח הולך הכי רחוק מהתדמית המזוהה איתו, כבמאי וכשחקן. רווח מגלם בו את בובה, הלום קרב כתוצאה משירותו במלחמת יום כיפור, במהלכה הציל משדה הקרב את חברו ליחידה. עשור לאחר מכן, הוא מתבודד ממשפחתו, מתגורר לבדו באוטובוס נטוש במדבר ועובד במזנון תחנת הדלק הסמוכה. העלילה מסתבכת כאשר למקום מגיע אחיו [אלי דנקר] הנמלט מעבריינים להם הוא חייב כסף. במקביל אליו מגיעה גם מונה [חני נחמיאס] נערה צעירה, שחלומה הגדול הוא לנצח בתחרות ריקודים. למרות שבובה מסוגר מאוד, מונה נקשרת אליו ומחליטה להישאר כמה ימים באתר – אך השלווה לא תגיע לאיזור כל עוד האח והעבריינים מסתובבים שם גם כן.

 

boba1

 

מדובר בסרט קטן מימדים – 84 דקות סך הכל, המתנהל בשני לוקיישנים מרכזיים – המזנון והאוטובוס הסמוך לו; ומועדון ריקודים בו מונה מנסה את מזלה בתחרות. הסרט אפלולי ומעביר היטב את התחושה שהשקט המדברי הוא תעתוע, שמאחוריו מסתתרת סערה גדולה. זה בוודאי הסרט הכי פחות מילולי של רווח – עושה רושם שהיה חשוב לו להעביר את האווירה של המקום, לא פחות מלקדם את הסיפור העלילתי. דמותו של בובה ממעטת מאוד לדבר כתוצאה מהלם הקרב ולכן ישנן סצנות ללא מילים וישנן סצנות בהן דמויות אחרות מדברות במונולוגים, טכניקה שבוודאי עבדה טוב יותר על במת התיאטרון לעומת על המסך [את אחד המונולוגים של מונה בסרט, בו היא מספרת על התכסותה בחול, 'מיחזר' מיטלפונקט שמונה שנים לאחר מכן בתסריט הסרט "שחקנים" – בסצנה המסיימת את הסרט שחקנית ניגשת לאודישן מכריע בקריירה ומציגה את אותו המונולוג]. את הסרט צילם אילן רוזנברג והוא היטיב לתאר את הלוקיישן העזוב ואת הנוף המדברי בתנועות מצלמה מרשימות. את המוזיקה של דב זלצר [מגדולי מלחיני הסרטים בישראל] דווקא מצאתי פחות מתאימה לסרט – אופיו של הסרט מינורי ולעיתים המוזיקה נותנת תחושה גרנדיוזית, שלא לצורך.

רווח גייס לסרט צוות שחקנים מרשים, חלקם מופיעים בתפקידי אורח. בין השאר מדובר ביוסי גרבר, יונה אליאן, אשר צרפתי, עזרא כפרי, אלברט אילוז וחתן פרס ישראל רפאל קלצ'קין, שהלך לעולמו שבועות ספורים לאחר יציאת הסרט. הליהוק המפתיע ביותר הוא זה של חני נחמיאס שמבצעת בסרט תפקיד תובעני במיוחד בהצלחה, כזה הרחוק 180 מעלות מן הדימוי שנוצר לה אותה תקופה בעקבות ההשתתפות בתכנית הלימודית "בלי סודות". וישנו כמובן רווח עצמו, המצליח לגלם דמות מאופקת וקודרת שכמעט אינה מישירה מבט בדמויות האחרות. בתספורת קצרה, עם זקן עבות ועטוף במעיל ארוך – רווח מצליח ליצור מסתורין ולגלות פן אחר בכישוריו כשחקן.

 

boba1

 

ישנה בסרט ביקורת אנטי מלחמתית, שמציגה גם את צה"ל באור שלילי – לאחר המלחמה חבריו של בובה לא הצליחו לשמור איתו על קשר ולא נראה שהוא מטופל כלל מבחינה נפשית. סצנה משמעותית בסרט מתרחשת כשבעקבות צירוף מקרים, מגיע לתחנת הדלק מפקדו לשעבר של בובה. כשהוא מזהה אותו הוא נותן לו מעט כסף ושואל לשלומו, אך גם חוזר במהרה לרכב ולמשפחתו. ניכר כי הוא בעיקר מרחם על בובה, ולא מביע דאגה של ממש. בראיון שנערך לפני שנים אחדות, המופיע ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי", מציין רווח שההחלטה שבובה יהיה הלום קרב הייתה שלו ולמעשה היוותה שינוי משמעותי מהמחזה המקורי של מיטלפונקט, לפיו בובה הוא בעל פיגור שכלי מלידה ולא פגוע נפשית כתוצאה מהשירות הצבאי.

"בובה" יצא כאמור לפני 30 שנה והיה חלק מגל משמעותי של סרטים בעלי גוון פוליטי ואנטי מלחמתי שהופקו בישראל בשנות ה-80 ["אוונטי פופולו" ו-"בלוז לחופש הגדול" יצאו גם כן באותה שנה], על רקע מלחמת לבנון והשפעתה על החברה הישראלית. רווח ציין בהזדמנויות רבות [כולל בדקה ה-35 של פרק זה של הסדרה "חגיגה לעיניים"] שהשקפת עולמו שונה מאוד מן הצורה בה במאים אחרים ראו את הסכסוך הישראלי – פלסטיני. במידה מסויימת, הוא לא אהב את העובדה שסרטים רבים במימון ציבורי ביקרו את המצב בפוליטי בחריפות ["בובה" נעשה במימון פרטי]. כאשר הסרט יצא בישראל, הוא לא זכה להצלחה משמעותית [42 אלף צופים, לפי "ספר הקולנוע הישראלי"] וגם הביקורות ברובן לא היו אוהדות במיוחד. רווח, כאמור, לא חזר מאז לביים בקולנוע דרמה של ממש, אבל כיכב בכמה תפקידים דרמטיים בולטים בסרטים שיצאו בשנים האחרונות ["מיתה טובה" ו-"פנתר לבן" הן שתי דוגמאות כאלו] והדגים שוב כיצד יכולותיו הדרמטיות מהוות נכס חשוב עבור הקולנוע הישראלי.

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק