1200

מה אתה אומר שם? – דיבור כפעולה ב'נורמן' של יוסף סידר

אמנות הדיבור של נורמן אופנהיימר יוצרת רשת קשרים מורכבת בה מסתבכים, פחות או יותר, כולם. השינוי שעובר הגיבור משקף כיצד מצב העניינים בעולם נותר על כנו. 

 

המידע הראשון שנמסר לנו על גיבור הסרט, נורמן, מצוי בכותרת המשנה של היצירה – "נורמן: סיפור עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער אמריקאי". מעבר לקיצור נמרץ של העלילה, בולט שם התואר מאכער (תורגם לאנגלית כ-fixer). זו מילה באידיש שאומצה על ידי העברית, ומגיעה ממקור גרמני, הפועל mache, שמשמעותו לעשות, make. בתרבות הישראלית היא מקושרת לרוב לאדם הפועל לקידומם או זירוזם של תהליכים בירוקרטים ארוכים, וגוררת עמה גם לא מעט הקשרים שליליים. בסצנת הפתיחה של הסרט, המתמקדת בהצגתו של הגיבור הראשי, נורמן אופנהיימר (ריצ'ארד גיר), אנו שומעים את קולו מדבר לפני עליית התמונה. מן ההתחלה מסמן הסרט את דמותו של נורמן כמי שהעשייה שלו מקבלת ביטוי מרכזי ותוקף דרך פעולת הדיבור.

נורמן דובר אנגלית אמריקאית מתובלת במבטא יהודי ניו-יורקי לפרקים, המתקדמת בקצב מהיר –קולח ונוטה לייפוי פני המציאות. עניינה המרכזי הוא יצירת קשרים והשגת מידע. בתחילת הסרט מצוי נורמן בפגישה עם אחיינו, פיליפ כהן (מייקל שין), עו"ד צעיר בניו-יורק. במהלכה הוא שואל אודות אנשים שונים ומשרטט לעצמו, בהתאם לידע הנרכש, מפת קשרים על גבי מפית נייר. לבסוף הוא מאתר את ביל קאביש (דן סטיבנס) כאיש קשר אפשרי. בסצנה הבאה, אנו רואים את נורמן משתמש במידע אותו השיג כדי לארוב לקאביש, המקורב למיליארדר, ג'ו וילף, בזמן אימון הריצה שלו בעיר המושלגת. נורמן מציג עצמו ופונה בבקשות חוזרות אל המקורב בניסיון להשיג פגישה עם המיליארדר על מנת להציע לו הזדמנות עסקית 'חד פעמית' לטענתו. במקרה זה, מתקפותיו המילוליות של נורמן נבלמות על ידי העוזר הצעיר, שאינו מחויב לסייע לאדם בלתי מוכר. נורמן אינו מתייאש, וקאביש שנבוך מן הסיטואציה של התחנונים הנשנים במהלך הפגישה המפתיעה, הבלתי רשמית והחובבנית, נאלץ לומר לו בפירוש שתפקידו להרחיק אנשים כמותו מוילף. הפגישה המאולתרת אינה עולה יפה, אך נורמן לא מרים ידיים. מזלו ישתנה, לאחר שישתמש בטכניקת מעקב דומה על מנת ליצור קשר עם הפוליטיקאי הישראלי, מיכה אשל (ליאור אשכנזי), דרך רכישתן של זוג נעלי מעצבים יקרות למענו.

 

 

במהלך הסרט שב הדיבור כמאפיין המרכזי של דמותו של נורמן: הוא משוחח עם אנשים פנים אל פנים בפגישות מתוכננות ומזדמנות, או מתקשר דרך הטלפון הנייד שלו, מנקודות שונות במרחב הציבורי העירוני. הוא משתדל לפעול במילים כמי שרוצה להכיר בין אנשים, לחבר, לעזור, באופן שנדמה מיושן ונאיבי לעיתים עד כדי יצירת תחושת ניתוק מן המציאות החברתית-כלכלית של 2017. עם התקדמות העלילה אנו נחשפים לכך שצורת הדיבור של נורמן מאופיינת גם ב'סיפור מעשיות', ולפעמים בשקרים של ממש. הוא מתאר עצמו לעיתים קרובות כיועץ, איש עסקים, אלמן ואב, אך דיוקם האמיתי של תארים אלה מוצג על ידי הסרט בפקפוק הולך וגובר. כרצף מילים נוסף באינספור המשפטים שמהווים את הסערה המבלבלת של סגנונו. מאפיין בולט נוסף של הדיבור של נורמן הוא חוסר הבושה, המתבטא בניסיונות שקופים ובלתי-מתנצלים לקדם את עצמו לעמדה טובה יותר. גילו המתקדם, והדחיות הרבות עמן הוא מתמודד ממצבות אותו כדמות שמעוררת כעס לצד חמלה. שתדלנותו הבלתי פוסקת מרגיזה ומחזקת תפיסות סטריאוטיפיות, אך רצונו המתמיד להתקבל למעגלים חברתיים שונים המתנגדים להצטרפותו יוצר הזדהות ואהדה.

מול דמותו של נורמן ניצבת דמותו של הפוליטיקאי הישראלי, מיכה אשל. הפגישה הלא מקרית ביניהם, תוך התבוננות בחלון הראווה של חנות יוקרתית בניו-יורק נערכת בדממה. זו סצנה יחידה במינה בסרט עמוס מלל המשדרת לצופים את התחושה שאין צורך בשמיעת הדיאלוג, מה שחשוב היא תוצאתו, יצירת הקשר בין השניים, שנכנסים יחד אל החנות. נורמן רוכש עבור אשל זוג נעליים יקרות במיוחד וזוכה בתמורה לקבל את כרטיס הביקור שלו ואת מספר הנייד הפרטי שלו.

 

1_1

 

שלוש שנים חולפות ואשל נבחר לראשות ממשלת ישראל. נורמן פוגש בו שוב בביקור ראשון בתפקיד בארה"ב, מחובק על ידו, וזוכה ליצירתה של רשת קשרים ענפה עם החברה היהודית בניו-יורק כמקורב לאשל. תפיסת פעולתו של נורמן כסוכן פוליטי מטעם עצמו בלבד מתערערת כשאנו נחשפים למחויבות הרבה שהוא חש כלפי גורמים שונים בקהילה היהודית בניו-יורק וכלפי אשל, שאת ענייניהם אינו חדל מלנסות ולקדם על ידי גיוס יכולת הדיבור שלו למענם. החולשה והעוצמה של דמותו נעוצות גם בחוסר היכולת או הרצון להבדיל בין קשר אישי לקשר עסקי, בין צורת תקשורת חסרת אינטרסים לבין דיבור שמונע ממטרות קידום אישיות. דרך אפיון זה יוצר סידר סרט שמציף סוגיות הקשורות במערכת היחסים המורכבת בין יהדות ארצות הברית, המיוצגת על ידי הקהילה בניו-יורק (הגדולה ביותר באמריקה) לבין יהדות ישראל. הטרגיות של דמותו של נורמן נובעת מחוסר היכולת לשלוט בדיבור: זה מתדרדר עם התקדמות העלילה להטעיות ושקרים שיוצרים סבך בו קל ללכת לאיבוד, המתבטא לבסוף בהפללה העצמית המובילה לנפילתו.

 

2343623-18

 

בתום הסרט אנו נשארים עם שאלות. למען מי פועל נורמן ומדוע? האם למען עצמו? אולי למען כולם? כביכול למען עצמו ולמעשה, בסיום הסרט, למען כולם מלבד עצמו. האני של נורמן, במובן של חייו, זכרון שמו ופועלו, נמחק למען בריאת מציאות בה אנשי הקשר שלו מתוגמלים. במובן זה דמותו עומדת בניגוד ובהקבלה לנבחר הציבור, מיכה אשל, שאמור לשרת את העם, אך עושה זאת, אם בכלל, באופן פתלתל ביותר. כשפרשיית רכישת הנעליים נחשפת, הוא מקריב את נורמן המתואר כ'איום אסטרטגי' למען הגנה על מעמדו כ'איש השלום', המקדם לכאורה את האינטרס המרכזי של האזור. דרך העמדת הדמויות זו מול זו, במקביל לבניית דמותו של נורמן כמאכער חיובי בעיני עצמו ולמען הקהילה, מייצר סידר אמירה מורכבת ובלתי נעימה בנוגע לצורך או לתלות של החברה היהודית, בישראל ובארה"ב, בהקרבותיהם של יחידים כנורמן. אנשים עמם נוצרות מערכות יחסים הנשענות על נצלנות ואף שוחד במסווה אידיאולוגי של סימביוזה.

בעקבות זאת, מוצגת המערכת הפוליטית-ציבורית בישראל כתלויה במידה ביכולתה לקיים קשרים עם יהדות ארצות הברית כמקדמת רבת כוח ושבויה של האינטרסים שלה. לעומתה, יהדות ארצות הברית, המגולמת על ידי מספר גורמים שונים ביניהם רב קונסרבטיבי מקובל, אילי הון, יועצים, עורכי-דין, פוליטיקאים ועוד, מתוארת מצד אחד כשבויה בחלום הציוני של ההגשמה היהודית ומצד שני כפועלת ללא הרף או מסווה לקידום עצמי. במסגרת חברתית-עסקית זו נורמן אינו יוצא דופן בסגנון ומטרות הדיבור שלו. ההבדל המשמעותי בינו לבין סוכנים אחרים בקהילה, היא יכולתו בסיום להתעלות מעליו, לפעול במילים לא למען עצמו אלא למען אינטרסים שונים של חברי הקהילה. המחויבות האדירה והעיוורת של נורמן אל אשל כמו גם אל גורמי הקהילה היהודית-אמריקאית בניו-יורק, היא לב האופן בו הסרט מדגים את התפתחות דמותו ומעורר אמפתיה כלפיה. זו המגיעה לשיאה המר בהקרבתו האלטרואיסטית והמחויכת בסופו. נורמן אמנם משתנה, אך העולם מוסיף לפעול כמנהגו.

 

איתי גינת
תלמיד החוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב. מתעניין בקולנוע, קומיקס, תרגום וכתיבה. מאמין בכוחם של חיוכים וחלומות.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק