beyond_pic-5

"מעבר להרים ולגבעות" נשקפת "צור הדסים" – ראיון מקיף עם ערן קולירין על סרטו החדש, תסריטו הראשון ומוטיבים חוזרים בסרטיו

לפני כשבוע יצא לבתי הקולנוע "מעבר להרים ולגבעות", סרט הקולנוע השלישי של ערן קולירין, אחרי "ביקור התזמורת" ו"ההתחלפות". הפילמוגרפיה שלו מכילה גם את סרט הטלוויזיה "המסע הארוך" ושותפות ביצירת הסדרות "שבתות וחגים" ו-"חמישה גברים וחתונה". למעשה, הסרט הראשון שכתב קולירין הוא "צור הדסים" – קומדיית פשע מ-1999, שביים אביו גדעון קולירין [ניתן לצפות בסרט במלואו כאן]. מסתבר שכבר בסרט זה קולירין הצעיר נוגע בנושאים שיחזרו שוב גם בסרטיו המאוחרים יותר, כולל בסרט החדש.

ערן קולירין כאמור גדל כבן של קולנוען, אך הלך בכלל ללמוד משפטים, בניסיון להיות 'אדם מן השורה'. לקראת סיום התואר נשר מהלימודים, כשהבין שהרצון לעשות סרטים חזק ממנו ואין טעם להתכחש לו. "צור הדסים" היה הסרט השני שביים האב גדעון, אחרי כישלון סרטו הראשון "גרין" משנת 84': "החוויה של אבא שלי כקולנוען היא לא קלה" מספר ערן, "כילד בן 11 ראיתי את 'גרין' כשיצא לקולנוע – והתלהבתי. קצת מאוחר יותר, אני זוכר שנכנסתי ל'המכון לקולנוע' וקראתי את הביקורות על הסרט שהיו פשוט קטלניות – וכילד זה היה רגע קשה". כהשראה ראשונית לרצון להתחיל לכתוב בעצמו, הוא מזכיר את ספרו הראשון של עוזי וייל "ביום שבו ירו בראש הממשלה". "בהתחלה כתבתי כמה סיפורים קצרים והראתי אותם, בין השאר לאבא שלי. הוא בעצם היה המורה שלי לכתיבה, הצלחתי להבין את ההערות שלו וללמוד מהן. ואז כשכתבתי את "צור הדסים" ביקשתי ממנו שנעשה את הסרט ביחד".

 

erankol

ערן קולירין. צילום: רפי דלויה

 

"צור הדסים" נפתח בסצנה המתרחשת בכניסה לשירותים הציבוריים של מגדל האופרה בתל אביב. לאחר מכן נראה אדם החומק בריצה מהבניין, במקביל להגעת ניידות משטרה למקום. הסצנה לפתע נפסקת, המסך מחשיך ואנו עוברים לכותרות הפתיחה. כשהן יסתיימו יופיעו דמויות אחרות לחלוטין ורק בהמשך תופיע שוב הסצנה שפתחה את הסרט, כשהפעם גם הצופים מבינים את הרלוונטיות שלה לסיפור ועל מה הייתה מלכתחילה המהומה. ההשפעה הקולנועית של מהלך זה היא של הבמאי קוונטין טרנטינו וכפי שקולירין מספר, לא בכדי: "בתקופה ההיא הייתי סדרן ומקרין בקולנוע "רב-אור" [בית הקולנוע שהיה ממוקם ב'מגדל האופרה', בו כאמור מתרחש חלק מעלילת 'צור הדסים', א.ב]. אז בדיוק יצא 'ספרות זולה' וכולם דיברו על טרנטינו. הייתי המקרין של הסרט וראיתי אותו הרבה פעמים. כולם עשו אז קומדיות פשע כאלה" – ואכן במקביל לקולירין ו"צור הדסים", עודד דוידוף ביים את סרטו הראשון "מרס תורכי" ויוסף פיצ'חזדה את "בסמה מוצ'ו", כשבאנגליה גאי ריצ'י מוציא את "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ומאוחר יותר את "סנאץ'" – כולם בהשפעה עזה של טרנטינו.

קולירין הזכיר בהזדמנויות רבות שעבורו ההשראה לכתיבת סרט מתחילה תמיד מרעיון מסוים, או תמונה ספציפית אחת. כך גם ב"צור הדסים": "היה לי דימוי של מישהי יושבת במושב אחורי ברכב ומסתכלת על פרווה המונחת באוטו, מתפעלת, אומרת 'וואו' והרכב נוסע. גם הסרט  'אמון הדדי' של האל הארטלי השפיע על הכתיבה של הדמויות הראשיות. בהתחלה כתבתי סינופסיס והגשנו אותו ל'קרן הקולנוע' – ואהבו אותו!". עם המענק לפיתוח כתב קולירין את התסריט המלא "והוא עבר יותר קל ומהר מכל הדברים שכתבתי בחיים שלי". ממרחק הזמן קולירין מזהה גם את מגרעותיו של התסריט: "חסרים בו עומקים. יש בו עדיין משהו בוסרי". קולירין הצעיר ידע שבשלב הזה אף אחד עוד לא ייתן לו לביים [הוא הרי כלל לא למד קולנוע], אך בזמן צילומי "צור הדסים" היה מגיע מדי יום לסט הצילומים ומלווה מקרוב את התהליך, מבלי לפגוע במעמדו של קולירין האב כבמאי: "אבא ובן על סט זאת חוויה רגשית לא פשוטה. הייתי נותן הערות והיו דברים שהתקבלו והיו דברים שלא, אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר 'צור הדסים' הוא סרט של אבא שלי".

בין השאר בהשראת טרנטינו, "צור הדסים" מבצע מהלך לא שגרתי מבחינה עלילתית, בוודאי לקולנוע של שנות התשעים: לאחר כחצי שעה מתחילת הסרט, הדמויות הראשיות [אתי ושאול] נעלמות ואנו עוברים למשך חצי שעה לצפות בזוג אחר [אדי ואילנה] ורק בחלק השלישי והאחרון של הסרט שתי העלילות מצטלבות לרגע השיא כאשר ארבעת הדמויות מגיעות לפרויקט המגורים היוקרתי "צור הדסים". בשיחה איתו, קולירין מצביע שגם ב"מעבר להרים ולגבעות" המבנה העלילתי מפוצל ,מתחיל עם אב המשפחה ובהדרגה מתמקד גם ביתר חברי המשפחה. עניין נוסף ובלתי שכיח אז, קשור לסיום הסרט ובכך שהדמויות הנשיות יוצאות עם ידן על העליונה, בעוד הדמויות הגבריות נותרות בידיים ריקות. כשאני מזכיר לקולירין את העניין הזה הוא צוחק בקול. "הגברים אצלי הם תמיד אבודים וקצת סמרטוטים. גם ב'ביקור התזמורת' הדמות של רונית אלקבץ פתוחה יותר ולא עסוקה ב'קטנות', לעומת הדמות שמגלם ששון גבאי, המאופקת יותר".

"צור הדסים" יצא בסוף 1999, לאחר שערן קולירין זכה עבורו בפרס התסריט בפסטיבל ירושלים. מעט אחר כך הסרט קיבל 12 מועמדויות בתחרות "האוסקר הישראלי" [כיום "פרסי אופיר"] – אך יצא מהטקס ללא זכיות. בסיום הסיבוב בבתי הקולנוע, התברר שראו אותו כ-2,200 צופים בלבד. "לא באו בכלל אנשים לראות את הסרט. לקחנו את זה קשה, רצינו שאנשים יראו אותו. זה נכון לכל סרט שאתה שותף לו, בוודאי לסרט שמעורב בו גם אבא שלך. כתבו ביקורות לא טובות, האינסטיקט שלי אז היה להתחבא. זאת לא הייתה חוויה קלה, אבל זאת התבגרות. אומרים לי תמיד שאני 'סיפור סינדרלה' בגלל ההצלחה של "ביקור התזמורת", אבל זה לא נכון, עברתי לא מעט מכשולים בדרך".

 

zur1

אורלי בן גרטי ודני שטג ב"צור הדסים". צילום: ניקול דה קסטרו

 

"צור הדסים" מתרכז באתי ושאול, זוג צעיר, שכל אחד מהם שקוע בחלום שלו. בעוד אתי חולמת להיות אמא ולעבור להתגורר בפרוייקט מגורים יוקרתי, שאול דווקא מרוכז בעשיית כסף מהיר דרך עסקת סמים, לאחר שקנה רכב חדש. די בתקציר תמציתי זה כדי לזהות נושאים בהם יטפל קולירין פעמים רבות ביצירותיו. הנה רשימה קצרה של נושאים ומוטיבים המופיעים לעיתים תכופות, בצורות שונות, בסרטיו:

מערכת יחסים זוגית מנוכרת – למרות שאתי ושאול הם זוג צעיר, הם לא חולקים שום חלום משותף כבר ממש מתחילת הסרט. פער דומה במערכת יחסים זוגית יופיע גם ב"ההתחלפות" בין השאר ברגע בו תמי מבשרת לעודד שהיא בהריון, וגם ב"מעבר להרים ולגבעות", כאשר הדמות הראשית דוד, עוזב באמצע את חוג השירה שאשתו רינה משתתפת בו בטענה ש'זה לא בשבילי'. רינה מצדה, לא תנכח בדירתם כאשר הוא יערוך כינוס חשוב, בו ינסה למכור מוצרי בריאות, במה שמיועד להיות עבורו 'סיפתח' לקריירה חדשה.

הכמיהה לבורגנות והרתיעה ממנה - במרכז "מעבר להרים ולגבעות" נמצאת משפחת גרינבאום, בה ניתן לזהות מייצגת של משפחה ישראלית בורגנית טיפוסית. ב"ההתחלפות", הדמויות של עודד ויואב קוראות תיגר על השיעמום הבורגני תוך כדי בדיקת גבולות מתמדת, המתבטאת בין היתר בבחירה שלהם לישון במקלט הבניין במקום בדירותיהם המטופחות. במרכז "צור הדסים" ניצב כאמור אותו פרוייקט מגורים יוקרתי שאתי מקווה להשתייך אליו, אך בהמשך הסרט מתברר שמאחורי שלטי החוצות הנוצצים מסתתרת גבעה שכוחה עם קראוון בודד בו מצוי מתווך שלומיאל במיוחד.

אנשים 'טובים' עושים מעשים איומים – כתוצאה מאגוצנטריות שאול ב"צור הדסים" מארגן לאתי הפלה מבלי ידיעתה; ב"ההתחלפות" עודד ויואב צופים במוכר בחנות תיקים הנמצא בסכנת חיים אך השניים ממשיכים לצפות בו ממרחק, במקום לסייע לו; מחמת הספויילרים לא נפרט לגבי הסרט החדש, אך ברור שגם שם התמה הזאת מופיעה ובכמה צורות.

השימוש בשירים ישראליים כחלק אינטגרלי מן הסרטים אף הוא מאפיין חוזר. בסרט החדש מדובר בין השאר בשירים של שלמה ארצי ואריק איינשטיין. למעשה, כבר ב"המסע הארוך" ישנה סצנה שמתכתבת עם סצנה מהסרט החדש – בשני המקרים שתי דמויות מאזינות בהנאה לשיר שלמה ארצי במשך שניות ארוכות, בהתרפקות. גם ב"ביקור התזמורת" וגם ב"המסע הארוך" מנוגן השיר "יש לי ציפור קטנה בלב" של יגאל בשן וכבר ב"צור הדסים" משורבבים בזה אחר זה שירים ישראלים רבים, ישנים וחדשים – בין השאר של רמי פורטיס, אריק לביא ואריס סאן.

למשמע הדמיון התכני בין סרטיו, קולירין אומר: "זאת ההוכחה למה שאני טוען תמיד כנגד אלה שאומרים שאני עושה סרטים שונים – אני לא עושה סרטים שונים, אני עושה סרטים דומים. כשאתה מביט עליהם אחד ליד השני אתה רואה שהם בעצם מתעסקים בווריאציות שונות של אותו עולם".

 

שירי נדב נאור ב"מעבר להרים ולגבעות"

שירי נדב נאור ב"מעבר להרים ולגבעות"

 

השלב הבא בקריירה הקולנועית של קולירין היה מוצלח יותר מכל הבחינות והחל כבר כמה חודשים לפני יציאת "צור הדסים", כאשר קיבל מענק פיתוח מ"קרן הקולנוע" עבור תסריט בשם "מפקד תזמורת המשטרה". התסריט לסרט זה יצולם רק תשע שנים אחר כך בשם "ביקור התזמורת" – כשבין לבין התסריט עבר דחיות רבות. בשנים אלו קולירין לקח חלק בצוות הסדרה "שבתות וחגים". שם לראשונה קיבל את ההזדמנות לביים ובעקבות הנסיון הזה הגיע לפרוייקט "סרטים מכאן" של הכבלים. במסגרת הפרוייקט כתב וביים את סרט הטלוויזיה "המסע הארוך" [שניתן לצפות במלואו כאן], שזכה להדים חיוביים ובעקבותיו קיבל סוף סוף את התקציב המיוחל ליצירת "ביקור התזמורת". "ביקור התזמורת" היה סיפור הצלחה בכל פרמטר אפשרי – עד כדי כך שבשנה הבאה, עשור אחרי צאתו לקולנוע, צפויה לעלות בברודווי גרסת מחזמר שלו [כתבה מפורטת של אורון שמיר מ"עכבר העיר" בנושא ניתן לקרוא כאן].

מיד לאחר צאת "ביקור התזמורת" קיבל קולירין כמה הצעות מהוליווד, אותן דחה אז על הסף. ההצעה המרכזית הייתה לביים סרט בשם "האצ'יקו" בכיכובו של ריצ'רד גיר, שביים לבסוף הבמאי הוותיק לאסה האלסטרום ["תקנות בית השיכר", "שוקולד"] ובמרכזו מערכת יחסים ידידותית ורבת שנים בין פרופסור לכלב שמצא בתחנת רכבת. באופן טבעי, קולירין לא מצא בתסריט אתגר אומנותי גדול ודחה אז את ההצעה לביימו. היום, במפתיע, הוא נשמע לגמרי אחרת: "אני סתם מטומטם שלא הסכמתי. הייתי מרוויח מלא כסף, קונה דירה למשפחה שלי וזה יותר חשוב מהכל. הנה הסחי יוצא ממני החוצה…[צוחק]".

במקום זה בחר ליצור את הסרט "ההתחלפות" שהייתה קופרודוקציה עם מפיקים מגרמניה ומבלגיה. כחלק מהתנאי להשקעה של המפיקים מחו"ל חלקים מן הסרט צולמו בגרמניה, למרות שהעלילה כולה מתרחשת בישראל. כך נוצר מצב סוריאליסטי בו כאשר הדמויות של רותם קינן ודב נבון מפטפטות במסדרון של בניין הן צולמו בתל אביב, אבל כשהן נכנסות לדירה באותו בניין – הצילום בפועל התרחש בגרמניה. "'ההתחלפות' זה סרט שבו יכולתי לעשות מה שאני רוצה מבחינה תקציבית" הוא אומר, "צילמתי את הסרט ב-35 ימים, כשגם את 'מעבר להרים ולגבעות' וגם את 'ביקור התזמורת' צילמתי בסביבות 24-25 ימים. לפעמים זה דווקא טוב יותר לצלם בפחות זמן. אתה לא חייב להגיע לסצנה המושלמת, דברים גם יכולים להיות סדוקים, החיים יכולים קצת לערער לך. אני אוהב שב'מעבר להרים ולגבעות' יש משהו מחוספס, לא מלוטש עד הסוף בכל פינה של הפריים שלו". אני מזכיר לו כתבה ששודרה בערוץ השני שתיעדה את צילומי "ההתחלפות" בה קולירין נראה טרוד ומדוכדך. הוא מסביר שזה כחלק ממצב בו הוא היה שרוי אז: "כל סרט הוא תהליך מנטלי פסיכי, שאני חי אותו כל כולי. אני לא במאי 'מקצוען', אני לא מכיר דרך אחרת לביים. 'ההתחלפות' הוא סרט על התפוררות פנימית וזאת הייתה גם החוויה שלי בתוך העשייה שלו. אם אני לא מרגיש את ההרגשה של הסרט בתוך הבטן שלי, אני לא אדע לצלם אותה".

לקראת סיום אני שואל את קולירין, העושה רושם כאדם צנוע ונטול מניירות, אם הוא מרגיש ביטחון מבחינת הקריירה הקולנועית לקראת הסרטים הבאים [סרטו הבא עתיד להיות "ויהי בוקר" על פי ספרו של סייד קשוע], בזכות המעמד שנוצר לו עד כה. קולירין לא נשמע 'מבושם' ממעמדו, להיפך: "יש פחד מטורף. הקופה פה די קטנה וכל הזמן נוספים במאים מוצלחים חדשים, שגם הם צריכים לעשות עוד סרטים. השוק בשנים האחרונות גדל, אבל כמות האנשים הטובים שעושים סרטים מעניינים גם גדלה – ובהרבה. אז למרות שהסרטים שלי השתתפו בפסטיבלים הכי גדולים, תמיד יש חשש".

 

 

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק