shf2

כשהמצלמה נעלמת באמצע יום צילום: שיחה עם מפיק הקולנוע אדר שפרן

רוב מפיקי הקולנוע בארץ משתייכים לגווארדיה ותיקה – אנשים שחצו את גיל ה-60 ומפיקים עשרות שנים סרטי קולנוע, כולל בזמנים בהם הקהל כמעט ולא הגיע לאולמות.

מפתיע לגלות שלמרות השינוי המהותי שחל בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים [צופים רבים שמגיעים לבתי הקולנוע, הצלחות משמעותיות בפסטיבלים, כמות גדולה יותר של סרטים המופקים מדי שנה] – לא הצטרפו בשנים האחרונות הרבה מפיקים חדשים לתחום הפקת סרטים. לכן אדר שפרן, 34, נשוי ואב לשתי בנות -מתבלט בנוף. מאחוריו כבר רקורד מרשים של תפקידי הפקה בשורה של סרטים [מ"חיותה וברל" המלנכולי, דרך "2 בלילה" העצמאי ועד הקומדיה הפרועה "מה כבר יכול לקרות"], כאשר בימים אלו מוקרן בבתי הקולנוע בהצלחה סרטה של רמה בורשטיין "לעבור את הקיר" ששפרן נמנה על מפיקיו.

בפגישה איתו, הוא עדיין לא מעוניין למסור נתון מדויק של כמה צופים ראו את הסרט עד כה, אבל אומר שמדובר ב"מספרים מאוד יפים". "לעבור את הקיר" מופץ עצמאית ולכן מדובר בהישג מרשים. "בעיני, זה סרט שהצופה יוצא ממנו עם מתנה. הוא נותן לך תקווה באמונה. לא בהכרח אמונה דתית, אלא אמונה בעצמך, אתה יוצא עם משהו מהסרט" אומר שפרן.

 

shaf5

אדר שפרן ונועה קולר על סט "לעבור את הקיר"

 

שפרן הגיע לתחום ההפקה במקרה ולא למד כלל קולנוע. אל התחום הגיע דווקא בעקבות אהבה אמנותית אחרת – המוזיקה. "הייתה לי להקה ורצינו לעשות לעצמנו וידאו-קליפ. לא היה לנו כסף לקחת מפיק, אז אני הפקתי. הבמאי, יוני מרדכי, התלהב והזמין אותי לעבוד איתו בעוד פרויקט ואחר כך כבר התחלנו לעבוד באופן קבוע". ממסגרת זו המשיך שפרן להפיק מאות קליפים לאמנים שונים, בינהם פבלו רוזנברג, הראל סקעת, קרולינה, ליאור נרקיס ואביב גפן.

בגיל 25 בלבד הציע לשותפו המוזיקלי דאז, רוני אברמובסקי, להצטרף לתחום ההפקה ולקחת צעד אחד קדימה – "אמרתי לו 'בוא נפתח חברת הפקה ביחד'. אמרתי לו את זה חצי בצחוק, אבל הוא לקח אותי ברצינות ואחרי שבוע הייתה לנו חברת הפקה, בלי שהייתה לנו שום תכנית עסקית".

"פירמה הפקות" בבעלות השניים פועלת עד היום בשתי מחלקות: האחת של סרטי תדמית ופרסומות עליה אחראי אברמובסקי והשנייה [שהוקמה מאוחר יותר] עוסקת בהפקות קולנוע וסרטים קצרים, עליה אחראי שפרן.

באופן טבעי, הפקות של סרטים אינן תמיד מתנהלות על מי מנוחות. כבר בפיצ'ר השני בו נטל חלק, "חיותה וברל" שביים עמיר מנור, נתקל המפיק הצעיר בסיטואציה הזויה: "זה היה אחד הסרטים הראשונים שצולמו בארץ עם מצלמת RED שנחשבה אז למצלמה הטובה ביותר. כמה ימים אחרי תחילת ההפקה, צילמנו בפלורנטין ועשינו מעבר לוקיישן קטן. בא אלי פתאום העוזר צלם בריצה ואומר לי 'שמע, אין מצלמה'. ישר הסתובבתי כי חשבתי ששכחו את המצלמה בלוקיישן הקודם, אבל הוא אומר לי 'לא, גנבו לנו אותה הרגע מהאוטו, היא הייתה לידנו'. מישהו כנראה חיכה לנו, גנב את המצלמה עם ההארד-דיסק של החומר שצילמנו באותו יום וברח. חיפשנו אותו חצי לילה ופנינו למשטרה. התקשרתי לחברה ממנה השכרנו את המצלמה ואמרתי להם 'גנבו את המצלמה, אני צריך מצלמה חדשה למחר'. והם השיג לנו מצלמה חדשה והמשכנו לצלם את הסרט למחרת". אחרי כמה חודשים בדרך לא-דרך, אותרה המצלמה הגנובה וחזרה בשלום לחברת ההשכרה.

בהפקת "חיותה וברל" נפגש לראשונה עם המפיק הוותיק אסף אמיר ["עפולה אקספרס", "הדקדוק הפנימי"], אותו הוא מגדיר כ'אבא הרוחני שלי' ומאז הם עובדים ביחד רבות, כולל בשני הסרטים שביימה רמה בורשטיין. "בפגישה הראשונה בחיים שלי איתו, שיכנעתי אותו שנוכל להפיק את 'חיותה וברל' עם התקציב הקטן שהיה לנו אז. אמרתי לו 'עושים את זה', הוא סמך עליי ומאז אנחנו עובדים ביחד". בשלב הבא הזמין אמיר את שפרן להפקת "למלא את החלל", שהיה הסרט הראשון שביימה רמה בורשטיין. השלושה, כאמור, שבו לעבוד יחד השנה גם ב"לעבור את הקיר".

כשהוא נשאל לגבי אופי העבודה שלו מול אסף אמיר [שחתום בדרך כלל כמפיק ראשי, ככשפרן לעיתים מוגדר כ'מפיק בפועל' ולעיתים כ'מפיק שותף'] הוא מסביר שמדובר לחלוטין על עבודה משותפת: "אני לא רק 'מפיק בפועל' אלא גם מכין את התקציב של הסרט, מעורב גם בתהליך הליהוק ושותף בעצם מתחילת העבודה על הפרויקט, כולל כמובן נוכחות בכל ימי הצילום". יתרה מזאת, חשוב לו להיות מעורב בתהליך היצירתי: "אני לא רואה את עצמי מפיק משהו שאני לא שותף לו ברמה היצירתית. אני מהמפיקים שלא רק על הסט תמיד, אלא עומד ליד המוניטור והבמאים מתייעצים איתי חופשי. מה שחשוב לי בסוף זה לא הכסף, אלא התוצאה שרואים על המרקע. אני שם בשביל לעזור.  הרי לדעת כמה כל דבר עולה זאת לא בעיה – אבל לדעת על מה חשוב לשים את הכסף, זה העניין. כשאתה רואה לדוגמא טייק לא טוב ואתה יודע שתיקח עוד שעה של חריגה בזמן שעולה לך כסף – אתה אומר: שווה לי לשים את הכסף במקום הזה ואני אדע כבר לחסוך אותו ממקום אחר. ברגע שאתה יודע לנתב את זה, כשברקע הדבר הכי חשוב זאת התוצאה – אתה הופך להיות מפיק טוב"

 

shaf6

נועה קולר ועמוס תמם ב"לעבור את הקיר"

 

שפרן נטל חלק גם בהפקה מסחרית – הקומדיה "מה כבר יכול לקרות", שהביאה 60 אלף צופים. לסרט הזה הגיע דרך הבמאי אופיר לובל, איתו עבד בעבר על קליפים. השניים הגיעו להאחים אדרי ול"סרטי יונייטד קינג" לאחר שכבר השיגו חלק מהכסף ממשקיע לא שגרתי בתחום סרטי הקולנוע – חברת "RC  קולה": "חיפשנו הרבה זמן חברה שיכולה להיות שותפה בסרט. חשבנו בהתחלה על 'תפוצ'יפס' והגענו בסוף ל'RC  קולה'. לא היה פשוט לשכנע אותם, אבל הם אהבו את הסיפור והבינו שהוא ממש קשור למותג שלהם – אז הם הלכו על זה". "RC  קולה" השקיעו כ-20% מתקציב הסרט.

לגבי  היתרונות בתפקיד מפיק, הוא מצביע על דינמיות: "אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה היא שבכל פרויקט מדובר באנשים שונים. לעבוד עם רמה בורשטיין או עם אופיר לובל – זה שונה לגמרי. זה כיף, זה מרענן. צריך ללמוד מחדש את המערכת. כשאתה עובד מול במאי או צלם פעם ראשונה חשוב לזהות איפה אפשר ללחוץ ואיפה לא".

עושה רושם שמדובר באופן כללי באדם אופטימי ורגוע. גם את החוויה המשונה של מצלמה ששבקה חיים ביום הראשון לצילומי "לעבור את הקיר" הרחק באומן שבאוקראינה, הוא מתאר כדבר שעלול להתרחש בזמן הפקה ולא כמשבר של ממש: "הגענו, צילמנו טייק אחד ואז התחיל גשם. הפסקנו וכשבאנו לחזור לצלם המצלמה לא עבדה. לפעמים יש תקלות אז אתה לא נלחץ יותר מדי. בשעה הראשונה עוד עושים בדיקות, אבל המצלמה עדיין לא עובדת. התקשרנו לגרמניה וניסינו לחבר את המצלמה מרחוק דרך האינטרנט – כלום לא עבד. המצלמה הלכה. באנו לשם ליום צילום אחד ועזבנו בלי לצלם שום דבר. בהתחלה אתה בלחץ, אבל אחר כך אתה משחרר. ישבנו שם בערב של אותו יום והרצנו צחוקים, כי אין מה לעשות. מה זה ייתן שנהיה בדיכאון?" כידוע, הצוות חזר לישראל, ביצע את הצילומים כאן כמתוכנן ורק בסוף חזרו לאומן והשלימו בהצלחה את הסצנה, שהיא אחת מהסצנות החשובות של הסרט.

בטקס פרסי אופיר האחרון "לעבור את הקיר" זכה אמנם בשלושה פרסים: שחקנית ראשית, תסריט ועיצוב תלבושות, אך את פרס הסרט הטוב גרף "סופת חול". "עבדתי קשה לקראת פרסי אופיר – דיברתי עם אנשים, דאגתי שיגיעו להקרנות האקדמיה. הייתי בטוח שאנחנו מנצחים". בסוגיה שעולה פעמים רבות בקרב חברי האקדמיה לגבי אפשרות לפצל את הבחירה בעתיד בין 'פרס הסרט הטוב' לסרט שייצג את ישראל באוסקר האמריקאי, שפרן לא תומך באפשרות הזאת כלל: "צריך לבחור את הסרט הטוב ביותר ושהוא ילך לאוסקר, בלי שום קשר למה אתה חושב שמתאים. אם אתה מפריד את הבחירה, יש בזה בעייתיות גדולה כי אתה אומר 'אני בוחר את הסרט הטוב ביותר, אבל לאמריקאים אני אתן את מה שאני חושב שמתאים להם'. איזה מסר אתה מעביר בזה, שאתה יודע יותר מהאמריקאים איזה סרט טוב?"

 

shaf1

גיא עמיר ואדר שפרן על סט "מכתוב"

 

בשנה הקרובה עתידים לצאת שני סרטי קולנוע ששפרן הפיק. הראשון מביניהם, הפקה נוספת עם אסף אמיר הוא "מלחמת 90 הדקות" שביים איל חלפון. הסרט מוכן כבר חודשים ארוכים, אך טרם יצא לקולנוע. "זה סרט שאני שותף בו עוד משלב התסריט. יצא סרט מדהים בעיניי, אבל יש לנו כמובן בעיה בלהוציא אותו" – שפרן מתייחס לפרשה סביב כוכב הסרט משה איבגי, שנחשפה חודשיים לפני מועד ההפצה המקורי שלו, באפריל שעבר ומאז נדחתה יציאתו. "יש כבר הקרנות מוצלחות בחו"ל ואני מקווה שהסרט ייצא גם בישראל בחודשים הקרובים". הסרט השתתף שנה שעברה בפרס אופיר ואף זיכה את נורמן עיסא בפרס שחקן המשנה, אך מסתבר שהסרט שהוקרן בהקרנות האקדמיה, לא היה העותק הסופי: "הסרט אז לא היה לגמרי מוכן, הוא הוקרן לאקדמיה בלי מיקס סאונד ובדיעבד זאת הייתה טעות".

הסרט השני והמסקרן הוא "מכתוב" של יוצרי "עספור" גיא עמיר וחנן סביון שגם משחקים בסרט, בו שפרן משמש כמפיק ראשי יחיד. "הגעתי לסרט דרך הבמאי עודד רז ויחד גייסנו כסף. למרות שהיה תקציב קטן יחסית, כ-2 מיליון ש"ח, החלטנו לצלם את הסרט בזריזות, ב21 ימי צילום ועכשיו הסרט נמצא בעריכה, בתקווה שיהיה מוכן לקראת הקיץ".

לסיכום, שפרן מדגיש כי המפתח להצלחה, אינו טמון אך ורק בתסריט או באמירה האמנותית, אלא קודם כל בדינמיקה בין האנשים, שהיא זאת שתכריע אם הסרט 'יעבוד': "אין לי מושג מה זה להיות 'מפיק' –  ההחלטות שלי לקחת פרויקט נובעות מרעיון טוב והדבר השני ולא פחות חשוב זה בנאדם טוב שעובד מולך. האנשים זה הדבר הכי חשוב בעשייה בעיני".

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק