harmonia (1)

תנ"ך מעובד בהרמוניה – שיחה עם אורי סיון

גילוי נאות 1: הבמאי והתסריטאי אורי סיוון (קלרה הקדושה, בטיפול, פלורנטין, יחפים ועוד הרבה) הוא גיסי לעתיד הקרוב מאוד.

גילוי נאות 2: חוץ מבטיפול, כמה פרקים של פלורנטין והסרטים של ארי פולמן בהם השתתף בתפקיד זה או אחר, לא ראיתי אף יצירה של אורי.

גילוי נאות 3: כשהוזמנתי להקרנה של סרטו החדש הרמוניה בפסטיבל ירושלים האחרון הלכתי בעיקר כדי לפרגן לבן משפחתי.

שמחתי לגלות שהרמוניה היא יצירה מעניינת ומרגשת מאוד, כך שלא אצטרך להמציא תירוצים או שקרים לבנים בארוחות המשפחתיות הבאות, עוד מעט חגים סה"כ.

הסרט מציג עיבוד מודרני למשולש הדרמטי בין אברהם, שרה והגר. לאחר הצפיה התעוררו בי שאלות בנוגע לעיבודים בקולנוע הישראלי, התנ"ך ותהליך היצירה, עליהם שוחחתי עם אורי:

"מדוע אין כמעט עיבודים לתנ"ך בקולנוע והטלוויזיה הישראלים, למעט כמה קומדיות כמו "זוהי סדום", "חצי המנשה" וסאטירות כמו "היהודים באים"?

זה מצחיק, שני הדברים שאנחנו הכי טובים בהם, מלחמה ותנ"ך, לא מקבלים ייצוג הולם בקולנוע שלנו. בלי קשר, אין לנו פה תרבות גדולה כל כך של אדפטציות. באוסקר האמריקאי יש קטגוריה של תסריט מקורי ותסריט מעובד וכאן יש ממש מעט יצירות שמבוססות על ספרות, כנראה מעצם העובדה שספרות הוא משהו מאוד אינטרוורטי, והקולנוע הישראלי עמוס בדיאלוגים. בהרמוניה למשל, יש בערך רבע מכמות הדיאלוגים הממוצעת בסרט ישראלי. הקולנוע הישראלי הוא נורא מילולי, דיאלוגי, מדובר החוצה. הספרות הולכת הרבה יותר פנימה.

בעיבוד תנ"כי יש עוד ענין חשוב – התנ"ך לא מספק רגש, אלא רק עובדות ופעולות ולכן צריך לעשות אינטרפטציה רגשית בהסתמך על הסיפור המאוד ישיר ולקוני. הפשטות של הסיפור מפריעה לו במקרה הזה, הוא לא עטוף במעטפות של היום – אין זהויות כפולות ועוד אלמנטים מאוד מודרניים.

בנוסף, הפתרונות התנ"כיים הם פתרונות אלוהיים, והם ממש לא מקובלים כיום, ולכן צריך למצוא משהו יותר ארצי כשניגשים לעשות עיבוד לסיפור תנ"כי, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

אנחנו לא יודעים כל כך איך לגשת לתנ"ך. הגישה שלי הייתה לקחת את הסיפור בדיוק כמו שהוא, מאורע אחר מאורע, ולהעביר אותו לימינו. חלק מהתזה הייתה ללכת עם הבסיס המאוד פשוט של הסיפור. כבר היה עורך לתנ"ך, והסיפורים המכוננים שעוסקים ביחסים בין אחים, זוגות, הורים וילדים, כל סיפורי היסוד הבסיסים, נערכו כבר. אני רק עשיתי שלב נוסף בגלגול הסיפור הזה והבאתי אותו לצופים.

 

איך הגעת ליצור את הסרט?

פרויקט בראשית התחיל בתור רעיון למיני סדרה בקשת. לפני כמה שנים פנו אלי ואל עוד כמה יוצרים וביקשו מאיתנו לבחור סיפור אחד מתוך בראשית ולעבד אותו. קראתי את הסיפורים ונדהמתי מהכמות של הסיפורים הטובים שיש בספר הקטן הזה. כל הסיפורים שם בנויים טוב, מכילים קונפליקטים טובים, דרמה אנושית ולגמרי רלוונטיים לימינו, אפילו יותר מהמיתולוגיה היוונית, שם מדובר באלים חצאי אלים וכו'.

הסיפור של אברהם, שרה והגר הוא המשולש הדרמטי הראשון ודווקא הצמצום של התנ"ך שלח אותי לחפש את הרגש, לראות איפה התנ"ך מצמצם ומהדק ולא נותן לרגש להתפרץ. לא האמנתי שיכול להיות סיפור כזה בלי קירבה, נתינה, אינטימיות, קנאה.

 

2-980x550

אין משמעות לכלי הבודד בתזמורת

למה בחרת למקם את הסיפור דווקא בתזמורת?

כשעובדים על סיפור מחפשים שני דברים: גרעין סיפורי ועולם התייחסות. צריך חיבור אמיתי שיעבוד. בעיני, התזמורת הייתה מקום כזה בדיוק. היא לא זרה לי, זה עולם שחקרתי בעבר הרבה ולמדתי עליו המון. זה גוף שצריך לעבוד ביחד, אין משמעות לכלי הבודד בתזמורת. אברהם הוא המנצח, תפקיד שמצד אחד שולט, מצד שני משרת. אמנם הוא מנצח על כל הכלים, אבל הוא לא מנגן על אף כלי בעצמו. זה התאים גם לרעיון שאברהם הוא בעל סמכות מוחלטת מצד אחד, אך גם בעל נתינה מוחלטת מהצד השני. הוא מכנס את הכול, כמו המנהיג של השבט. אהבתי גם את הרעיון שלמרות הכוח העצום של אברהם, דווקא הנשים הן היוצרות – גם מוזיקה וגם בני אדם.

harmonia

אברהם (אלון אבוטבול) – מצד אחד שולט, מצד שני משרת

עלו לך תובנות מיוחדות תוך כדי ההתעסקות בסיפור המורכב הזה?

הייתי כל הזמן בדילמה – מה זה אימא?

יש תזות שאומרות שאימא זה לא דבר ביולוגי. בעקבות העבודה על הסרט הבנתי שיש כוח מאוד גדול לגנטיקה. פתאום ראיתי את העובדה שיש משהו מעבר לרגש וכוח. לאימא מאמצת יש המון חמלה ואהבה ואולי היא יכולה להיות הרבה אימהית וטובה לילדיה מאשר אימם הביולוגית, אבל לאימא ביולוגית יש כוח כמעט מיסטי.

הספר האהוב עלי הוא הגן האנוכי של ריצ'רד דוקינס, בו הוא מדבר על העובדה שהגנים בעצם משתמשים בנו כדי לקיים את עצמם. זה כמובן סותר כל מחשבה על רגש ואת כל התפיסות המודרניות, שהן חשובות מאוד, אך עוזר לנו לזכור שגם לגנטיקה יש כוח אדיר לכשעצמה.

 

harmonia_poster_small-e1467709081455-980x550

הנשים הן היוצרות – טלי שרון (שרה) ויאנה יוסף (הגר) חולקות רגע אינטימי

שאלה אחרונה, אך מהותית – איך התמודדת עם האלוהות בסרט?

עקב המורכבות של הנושא, אין אזכור לאלוהים בסרט, אבל שם הסרט והנושא שלו עוסקים במשהו בלתי מושג – הרי אי אפשר להגיע להרמוניה מוחלטת (שהיא בעצם האלוהות), אבל אפשר לשאוף אליה.

היופי באדם, ובאמנות לצורך הענין, זה שהמשימה האולטימטיבית היא לחתור להיות טוב יותר, ליצור הרמוניה, לשאוף לאחווה ולשיתוף פעולה אמיתי שבא מהלב ומשאיר את העולם מקום טוב יותר ממה שהיה קודם, וזו משימה קשה. אם נצליח להגיע אפילו לרגע אחד של הרמוניה, זה משהו אדיר שמביא אושר עצום.

 

רועי ברגר
רועי ברגר הוא אזרח, מורה ליוגה, במאי, תסריטאי, כותב, שחקן, בן, חבר ואח. בזמן שהוא כותב שורות אלו הוא מתלבט מה יעביר את המסר בצורה הכי טובה וממליץ פשוט לקחת כמה נשימות והכול יסתדר.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק