4201996_publicity28.full

הפרסים לסרטים שלא ראיתם: פרסי אופיר

סרטים שלא הוקרנו מעולם לקהל הרחב; מועמדויות מופרכות; הליך הצבעה מתיש – לקראת טקס פרסי אופיר ושינוי התקנון הצפויים בו, מוגשת סקירה לגבי הדרך הנוכחית בה מתנהל הטקס היוקרתי

בחודש הבא ייערך בפעם ה-26 טקס פרסי אופיר, בהם מעניקה האקדמיה הישראלית לקולנוע פרסים לסרטים והיוצרים המצטיינים לשנה זו. זהו טקס ותיק וחשוב, המשודר בטלוויזיה בשידור ישיר, הוא מקיף ומכיל 18 קטגוריות, הפרס עבורו הינו כספי והסרט הנבחר בו הוא הנציג הרשמי של ישראל בתחרות האוסקר האמריקני – ובכל זאת מדובר בטקס שנוי במחלוקת מכמה בחינות.

ישנו פער גדול בין החשיבות שיש לטקס בפני יוצרי הסרטים ואנשי הקולנוע בארץ לבין הציבור הרחב. פער זה נובע בעיקר מסיבה אחת פשוטה – מרבית הסרטים המשתתפים בתחרות כלל לא יצאו לבתי הקולנוע. למעשה השנה הזאת ספציפית המצב אבסורדי מתמיד, כאשר כל חמשת הסרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב טרם הוקרנו בבתי הקולנוע [שניים מהם, "שבוע ויום" ו"סופת חול" עתידים לצאת בשבועות הקרובים, עוד לפני הטקס]. כך הציבור לא מכיר את הסרטים המשתתפים ומידת העניין שלו בטקס, באופן טבעי, היא פחותה. המצב מגיע לדוגמאות קיצון, בה כמעט בכל שנה יש לפחות שניים-שלושה סרטים שנרשמים לתחרות כסרטי קולנוע, אך לבסוף מופצים בדרכים אלטרנטביות [טלוויזיה, אינטרנט, הקרנות סגורות]. התקנון מאפשר לכל סרט עלילתי מעל 70 דקות להירשם לתחרות וכך אין ערובה כלשהי שסרט שנרשם לתחרות אכן יוקרן בבתי הקולנוע ולמעשה יכול שלא לצאת כלל.

דוגמא קיצונית לכך אירעה ב1996 כאשר בפרס השחקן הטוב זכה עמוס לביא על סרט בשם "נשים". עקב סכסוך כספי בין מפיקי הסרט, הסרט מעולם לא יצא לבתי הקולנוע ורק לאחר שנתיים שודר לבסוף בערוץ הראשון שהיה שותף להפקתו. נשאלת השאלה, באיזו עוד מדינה בעולם, זוכה שחקן בפרס שחקן השנה בקולנוע, על סרט שמעולם לא הוקרן בבתי הקולנוע?

נורמן עיסא ב"מלחמת 90 הדקות"

נורמן עיסא ב"מלחמת 90 הדקות"

עניין בעייתי נוסף הוא שבמקרים רבים, עובר זמן רב בין הרשמתו של סרט לתחרות, עד ליציאתו הרשמית לקולנוע. כך לדוגמא, בשנה שעברה הטקס נפתח ברוב הוד והדר בקטגוריית שחקן המשנה. נורמן עיסא זכה בפרס על סרט בשם "מלחמת 90 הדקות" – אבל סרט זה לא הוקרן עד כה בארץ בשום מקום, למעט ההקרנות עבור מצביעי האקדמיה.                                                                                                                                                                                   גם בקטגוריית שחקנית ראשית אשתקד, שניים מהסרטים עבורן קיבלו שחקניות מועמדות לפרס, טרם יצאו לקולנוע – "האיש שבקיר" [שניתן לראות אותו במפתיע דווקא דרך "נטפליקס"] ו"נדיה-שם זמני" [שאמנם יש לו חברת הפצה ואף נקבע לו תאריך יציאה, אך בנתיים נדחה].

במצב כזה, כולם יוצאים נפסדים – צופי הטקס לא מכירים את הסרטים המשתתפים ובמידה בה סרט שזכה בפרס כלשהו לא יוצא בחודשים שלפני הטקס או בסמוך לו – אין לזכיה שום משקל ביחסי הציבור של הסרט, הרי איש לא יזכור איזה פרס חולק לפני שנה ויותר.

janem

דני רוטנברג ואביטל דיקר ב"ג'אנם ג'אנם"

מקרה מופרך נוסף אירע ב2005 – אז סרטו של הבמאי הוותיק חיים בוזגלו "ג'אנם ג'אנם" השתתף בתחרות והיה מועמד ל5 פרסים כולל לבימוי ולשחקן הראשי. סרט זה, גם אחד עשר שנים אחר כך, לא מצא את דרכו להקרנות בבתי הקולנוע. במצב תקין, לא היו מאפשרים לסרט טרום-הפצה להירשם מלכתחילה והוא לא היה 'תופס' מקום שהיה יכול לשמש סרט אחר, שאכן הוקרן בבתי קולנוע.

מצבים אבסורדים נוספים מגיעים כתוצאה מהליך ההצבעה – כל חברי האקדמיה מצביעים בכל הקטגוריות. בארה"ב נהוג שבשלב הראשון רק אנשי המקצוע הספציפים של קטגוריה מסויימת בוחרים את המועמדים – כך תסריטאים בוחרים את התסריטים המועמדים, עורכים את המועמדים לפרס העריכה וכן הלאה. ב'פרסי אופיר' כאמור כולם מצביעים בכל הקטגוריות וסביר להניח שמי מהמצביעים לקח חלק כאיש צוות באחד מהסרטים המשתתפים בתחרות, יצביע עבור הסרט בו השתתף בכל הקטגוריות שיוכל. כיון שמדובר סך הכל בכ-600 חברי אקדמיה שמצביעים בפועל, למהלך הזה יש השפעה משמעותית וכך לסרטים בעלי תקציב גדול עם אנשי צוות רבים, יש יתרון התחלתי מול סרטים דלי תקציב או עצמאים המכילים לרוב צוות מצומצם.

חנה לסלאו ונטלי פורטמן ב"איזור חופשי"

חנה לסלאו ונטלי פורטמן ב"איזור חופשי"

כיוון שכולם מצביעים בכל הקטגוריות הדבר עלול להוביל למקרים תמוהים במיוחד כמו מקרה נוסף שקרה ב2005 כאשר חווה אלברשטיין, ירוסלב יעקובוביץ' ולהקת "שוטי הנבואה" הוכרזו כמועמדים לפרס המוזיקה המקורית עבור הסרט "איזור חופשי" של עמוס גיתאי. מי שהצליח לשרוד את סרטו העקלקל של גיתאי ודאי הבחין שאין בו למעשה מוזיקה מקורית, אלא שמשובצים בו השירים "אין אני" ו"חד גדיא" שהוציאו "שוטי הנבואה", אלברשטיין ויעקובוביץ [בהתאמה] באלבומיהם המוזיקליים שנים ארוכות קודם לכן וללא קשר ישיר לסרטו של גיתאי. במקרה של "חד גדיא" מדובר בכלל בלחן עממי. כלומר החבורה המכובדת הנ"ל קיבלה מועמדות על מוזיקה מקורית, למרות שלא הלחינו תו אחד עבור הסרט וכלל לא לקחו חלק פעיל ביצירתו. במידה ובקטגוריה זו היו מצביעים מלחיני סרטים בלבד, הם ודאי היו מבחינים בעניין וכלל לא מאפשרים מועמדות מסוג זה.

גם תהליך הבחירה, ברמה הפרקטית, אינו פשוט שלא לומר מתיש: כיוון שמרבית הסרטים טרם יצאו, נערכות עשרות הקרנות מיוחדות בסינמטק ת"א לחברי האקדמיה להצגת הסרטים. מדובר במרתון של חודש וחצי בו כמעט מדי יום מוקרן סרט חדש, לפעמים שניים או שלושה סרטים ביום. אינני מקנא בחבר האקדמיה הממוצע, שנדרש להגיע ולצפות בסרטים רבים כל כך בזמן קצר כל כך – אין ספק שהחוויה הכוללת עלולה בקלות להפוך לבליל מחשבות, בהם כבר לא ניתן להבדיל או לזכור איך היה סרט אחד לעומת משנהו, או איזו הופעת משחק הרשימה יותר מהופעה אחרת.

עומס זה, באופן טבעי, דוחק קטגוריות נוספות – של סרטי תעודה קצרים, ארוכים וסרטי עלילה קצרים – למקום שולי, כיוון שגם כאן מדובר על עשרות סרטים אליהם חברי האקדמיה צריכים להתוודע בזמן קצר יחסית. בניגוד לסרטי העלילה, מרבית הסרטים התיעודיים כיכבו כבר בפסטיבלים, הקרנות סינמטקיות ו/או שודרו בטלוויזיה לאורך השנה כולה, מה שאולי מקל מעט את רגע הבחירה.

באקדמיה לקולנוע מודעים היטב לבעיות הללו, שכן הם נשמעות בהזדמנויות רבות גם על ידי עיתונאי קולנוע מחד וגם על ידי חברי אקדמיה רבים. לפני כשנה נכנס לתפקיד יו"ר האקדמיה המפיק מוש דנון, שזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הודיע על כמה שינויים שהוא מעוניין לבצע, בראשם שינוי התקנון כך שרק סרטים שהופצו לבתי הקולנוע יוכלו להירשם לתחרות. במידה ושינוי זה אכן יקרה, חלק ניכר מתרחישי האבסורד שתוארו במאמר זה יעלמו כליל. יהיה מעניין לבחון כיצד שינוי זה יבוצע בפועל, שכן בשעתו דובר שכבר משנה הבאה רק סרטים שהופצו ישתתפו, אך החשש הוא שעד לתחרות הבאה יהיו מעט מאוד סרטים שיופצו ולא כבר נרשמו לתחרות השנה, כך שיהיה מעניין להמשיך לעקוב.

ובשל קוצר היריעה, אף מילה על טקס פרסי הטלוויזיה – שתלאותיו השנה היו אפילו מורכבות ומסובכות יותר מטקס פרסי הקולנוע.

[התמונה בתחילת הפוסט היא של סרט שכנראה לא ראיתם –  עמוס לביא ושרגא הרפז בסרט "נשים", צילום: יוני המנחם]

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק