hayored1

"היורד למעלה": מקורי ומפתיע

נתחיל דווקא מהסוף: "היורד למעלה" שיצא השבוע לבתי הקולנוע, הוא סרט 'אחר' במובן הטוב של המילה – הוא מקורי, מפתיע ומעורר מחשבה לכל אורכו. ההסתייגות המרכזית ממנו, היא שסגנון תובעני זה לא יתאים לכל אחד ודורש מהצופה להתמסר לתוך עולמו הייחודי והמתעתע של הסרט.

הסרט [תסריט ובימוי: אלעד קידן] עוקב אחר שתי דמויות במהלך יממה אחת בעיר חיפה: איתי טיראן מגלם בחור היורד מהר הכרמל לעבר הנמל כדי 'לתפוס טרמפ' לחו"ל עם אונייה, בזמן שהוא אמור להתייצב לשירות מילואים; אורי קלאוזנר מגלם אדם בוגר העושה את המסלול ההפוך ועולה את ההר בחיפוש אחרי עגיל שאבד לאשתו. זאת המסגרת העלילתית הכללית, אך בתוכה ישנם מפגשים רבים עם דמויות שונות הקשורות בצורה זו אחרת עם שני הגיבורים – המחזקת את הטענה ש'הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה'.

 

אילן חזן ואורי קלאוזנר ב"היורד למעלה"

אילן חזן ואורי קלאוזנר ב"היורד למעלה"

 

המעלה העיקרית בעיני של הסרט היא מינון נכון בין עלילה דרמטית, לבין אלמנטיים צורניים. נדירים עד כה הסרטים הישראליים שלא השתייכו לאחת משתי הקבוצות: סרטים בהם הדגש הוא על התסריט הדרמטי הבנוי בצורה שמרנית, כשהדבר בדרך כלל גורם ל'הזנחת' אמצעי המבע הקולנועי [צילום, עריכה, עיצוב פסקול, ארט] ושימוש בסיסי בלבד בהם ;                                  סרטים בעלי אופן ניסוני יותר, כאשר הדגש הוא על אמצעי המבע והשימוש הלא שגרתי בהם, כש'המחיר' הוא עלילה חסרת מעוף או לא קוהרנטית וההתפתחויות הדרמטיות נותרות סתומות או קלושות.

"היורד למעלה" כאמור חורג מהשבלונה ובכך מצטרף לסרטים מצוינים נוספים מהתקופה האחרונה כמו"הגננת" ו"ההתחלפות".  את העובדה שאמצעי המבע דומיננטיים וחשובים מבינים ישר מהפריים הראשון, דרך השימוש בלוקיישנים הספציפים של העיר חיפה, עבודת פסקול עשירה המדגישה שיחות אקראיות בין עוברי אורח והשימוש בקטעים מוזיקליים. כל אלו מסייעים ביצירת עולם קולנועי ייחודי – שמזגזג בין האוניברסלי ב[מערכות יחסים בין בני אדם באשר הם], לסוגיות ישראליות מובהקות [מילואים, נכבה, קרן לב"י] אבל מעל לכל זה יש את שתי הדמויות – הן שונות זו מזו ומעוררות סקרנות מה הרקע שלהן. והפרטים אכן נחשפים – לאט, בדרכים עקלקלות אמנם – אך הם נמצאים בסרט. כשדמות אחת משדרת ניכור, דמות אחרת מעוררת חמלה. דמות אחת הורסת, השנייה בונה. האחת צינית ומרוכזת בעצמה, בעוד כל מטרתה של השנייה היא לשמח אדם אחר. ולשתיהן יש מבחן מוסרי משמעותי לקראת סיום הסרט – וכצופה אתה בהחלט רוצה בהצלחתן.

 

איתי טיראן, "היורד למעלה"

איתי טיראן, "היורד למעלה"

המבנה הלא שגרתי של התסריט כאמור מקשה בתחילה על הצופה להבין 'מי נגד מי', אבל יש לו  גם מעלות: דוגמא אחת היא שבמהלך השיחות בסרט בין הדמויות מוזכרים פרטים אסוציאטיביים וביוגרפיים רבים. כצופה, אינך יכול לדעת מה מהם מוזכר כדרך אגב ומה מהם מהותי ויגיע בהמשך לכדי סגירה עלילתית. דמותו של איתי טיראן נפגשת לקראת סיום הסרט בכמה דמויות שהמפגש ביניהן יוצרת סיטואציה הזויה במיוחד אך גם הגיונית במידת-מה כיוון שניתן לה צידוק עלילתי מוקדם יותר. מהלך תסריטאי מבריק אחר מתרחש לקראת סיום הסרט בשיחה בין הדמויות שמגלמים אוהד שחר ואורי קלאוזנר. אנו למדים על הדמות של קלאוזנר בדרך מקורית ואכזרית כאחד והתוצאה נוגעת ללב.

וחוץ מזה, אשמח לשים יד על עותק של הסרט [הפיקטיבי] "מקי סכינאי" בכיכובו של גדעון זינגר מ1961, המוזכר בסרט זה.

 

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק