maxresdefault

פרסומת אחת וחזרנו: למה מתן חודורוב נלחם בטחנות רוח?

 

בעלי ההון חולשים על כלכלת המדינה, וגם שולטים על התקשורת. המכתב הזועם ששלח אתמול מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי להנהלת כי"ל, לא ישנה דבר.

 

לא קל לחתור בסירת אגוז במים סוערים. בעיקר כאשר על קו החוף מבצבצים שקים של דולרים, שקורצים לכל מי שיעז ללכת בתלם ו"לעשות את הדבר הנכון". אבל יש כאלה שמעדיפים לחתור לבד, מול כולם. כזה הוא, למשל, הכתב הכלכלי של ערוץ 10 מתן חודורוב. מכתבה אחת לתחקיר שני – יחד עם רביב דרוקר, נגה ניר נאמן ואחרים – עימת חודורוב את השלטון ואת המפרסמים מול נתונים ועובדות. האם זה עלה להנהלה בבריאות? בהחלט. האם הערוץ איבד מקורות מימון? לא פעם ולא פעמיים, כפי שאפשר ללמוד מהסיפור הבא.

 

בשבוע שעבר שידר מתן חודורוב כתבת תחקיר במוסף "אנליסט" על "החברה לישראל" בהנהלת ניר גלעד, אשר נמצאת בשליטתו של איש העסקים עידן עופר. כי"ל בעצם מחזיקה באוצרות טבע שעיקרן במפעלי ים המלח. לאחר שהתבשר על כוונת המדינה להגדיל את חלקו של הציבור בהכנסות מאוצרות הטבע המופקים בים המלח, איים המנכ"ל ניר גלעד, אשר משתכר כ-140 מיליון ש"ח, בפיטורי עובדים ועצירת ההשקעות בנגב. לא כאן המקום לפרט את מעלליו של האיש ומעללי החברה לישראל, אבל ביקורת עניינית אכן הושמעה בערוץ 10, וטוב שכך. כאשר נדרש גלעד לענות לביקורת הקשה שהוטחה בו ובחברה, השיב:

 

"רוח רעה ומסוכנת נושבת בשיח הציבורי… התקשורת מצטרפת לציד המכשפות ולסתימת הפיות – תהליך מסוכן ואנטי דמוקרטי."

ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל

 

ניר גלעד לא הסתפק בלשון התגובה, ומיהר להפסיק באופן מיידי את הפרסום של כימיקלים ישראל בערוץ 10, בעקבות הכתבה של חודורוב. למזלו של חודורוב, ולמזלנו, מנכ"ל חברת החדשות גולן יוכפז ומנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי סירבו להתרשם מהמהלך, ואתמול שלח ורשבסקי לניר גלעד מכתב, כפי שניתן לראות כאן, בו הוא כותב:

 

"חדשות 10 וערוץ 10 מחויבים לדיווח חסר פניות, למאות אלפי צופינו. לא ניכנע לשום חרם פרסום מכל סוג שהוא."

יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10

 

12065549_899812220096605_6497247989228823756_n

ואילו מתן חודורוב התייחס לפרשה בזו הלשון:

 

"למה להתמודד עם עובדות, נתונים ופרשנות – כשאפשר להילחם בתקשורת דרך הכיס? מדוע להתראיין או להצטדק, כשקל יותר להלך אימים על שאר הערוצים והעיתונים, פן יחשבו להצביע גם הם על הדפוס הכוחני שמאפיין את החברה? מדובר בניסיון נפסד ומסוכן לצמצם את חופש הביטוי והדעה בטלוויזיה המסחרית, שקובע שיאים חדשים של חוצפה מצד הנהלת כי"ל."

מתן חודורוב, הכתב הכלכלי של ערוץ 10

 

וכך בעצם הכל התחיל (ניתן לצפות כאן בכתבה המלאה).

 

 

זהו רק סיפור אחד מיני רבים, אבל לא כאן הוא מתחיל וגם לא כאן יסתיים. בעלי ההון רגילים לתת חסות. חסות לנסיונות השתקה ומשטרת מחשבות על הציבור. בסדרה "מגש הכסף" ששודרה בשבוע שעבר בערוץ 8, הצביעו דורון צברי ואמיר בן-דוד על התופעה, בה יצחק תשובה, עופרה שטראוס, שרי אריסון, נוחי דנקנר ורבים וטובים אחרים חולשים למעשה על מקורות הכוח הכלכליים של מדינת ישראל. אדוני הארץ, אם תרצו. כך, למשל, רץ אץ לו יצחק תשובה ל"אולפן שישי" של ערוץ 2 להלין על המלצות ועדת ששינסקי. אחרי הכל, תשובה מחזיק במניות של הערוץ. ולא רק הוא: גם שטראוס ועופר נהנים משליטה בערוץ השני. למה? כי זאת השיטה הכי טובה לשלוט: לקנות. כמו במונופול: קונה, קונה, בונה, בונה. וכשלא קונים, תוקפים או עוצרים את הפרסום. כך עשה ניר גלעד וכך עשה נוחי דנקנר כלפי העיתון "דה מרקר", שתקף את הריכוזיות של הקונצרן שבבעלותו. כמובן, זוהי זכותם המלאה. אין כל פסול בעצירת פרסום אצל גוף תקשורת שמפרסם נגדך. השיקולים הכלכליים ברורים. אך יש משהו מסריח בשליטה הרחבה על גופי התקשורת, והתנגדות כוחנית לכל ניסיון שיח וביקורת המושמע בתקשורת.

 

 

אז מה יש לנו בתקשורת?

ערוץ 2 – יצחק תשובה מחזיק במניות של "קשת", ויד ימינו הוא נציג בדירקטוריון של חברת החדשות של הערוץ. גם למוזי ורטהיים מניות אצל אותה זכיינית. כמו-כן, עידן עופר (אותו אחד שמשך את ידו מפרסום בערוץ 10) מחזיק בשליטה על מניות של הזכיינית "רשת", וכמוהו גם עופרה שטראוס.

 

רשות השידור – כמובן, בבעלות המדינה (ושר התקשורת, בנימין נתניהו).

 

על תחנות הרדיו והעיתונות הכתובה והאלקטרונית לא נדבר, בכל זאת זה בלוג על קולנוע וטלוויזיה. רק נזכיר בנשימה אחת את גל"צ וגלגלצ הכפופות למשרד הביטחון (ולנסיונות הפיצול של שרת התרבות מירי רגב), תחנות הרדיו האזוריות שמפרסמות כל 10 דקות, Ynet ו"ידיעות אחרונות" של נוני מוזס, "ישראל היום" בבעלות שלדון אדלסון (למה העיתון נוצר, את זה כולם יודעים) והאתר "וואלה!" מקבל תקציבים גדולים מטעם רה"מ נתניהו, כמו גם סיוע לעסקיו של בעל האתר שאול אלוביץ', בתמורה ליח"צ לזוג נתניהו.

 

וערוץ 10? מלבד שותפות של הבעלים לן בלווטניק ב"אגד תעבורה" וב"גולף", מרבית מוקדי הכוח של בעלי הערוץ נמצאים בערוצי תקשורת אחרים. במצב כזה, מחזיק הערוץ את גלגל ההצלה שנזרק לעברו לא מזמן (רישיון ל-15 שנה), אבל ממשיך להתעקש לשחות לבד במים הסוערים.

 

כך שלמעשה, אם נביט על התמונה הרחבה, כל ערוצי התקשורת בישראל נתונים לשליטה של המדינה ו/או של המפרסמים ואף לא אחד מכלי התקשורת בארץ מסוגל להתקיים ללא המרכיבים הללו. לכן, גם אם בצעד אמיץ ויתר ורשבסקי על הפרסום של כי"ל, לא היתה בכך פגיעה של ממש בתקציבו של הערוץ (על אף שהפגיעה בהכנסות עלולה להאמיר לסכום של כ-800 אלף ₪). ברגע שערוצי הטלוויזיה יגידו "לא" למפרסמים כמו "שטראוס-עלית", "קוקה קולה", "אסם", "תלמה" ו"תנובה", ויתעקשו לשדר דברי ביקורת נגד התנהלות החברות האלו או בנוגע לעומדים בראשן, או-אז… ובכן, זה לא יקרה לעולם.

 

ערן רוסק
למד קולנוע וטלוויזיה, אבל מעדיף טלוויזיה על קולנוע. ביים מערכונים לאינטרנט ופשט לכולם את הרגל.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק