מתי-כספי-2-וידוי-יחצ

אין חנינה: סקירה על הסרט התיעודי "מתי כספי – וידוי" המוקרן בימים אלו בסינמטקים

"מתי כספי – וידוי" המוקרן בימים אלו בסינמטקים [ויוקרן מאוחר יותר בערוץ הראשון, אך אין שום  סיבה להמתין עד אז] שונה בתכלית מסרטים תיעודיים אחרים הסוקרים את פועלם של אמנים. קודם כל, בדרך כלל סרטים כאלה סוקרים אמנים שכבר הלכו לעולמם והאווירה בהם היא רטרוספקטיבית ["היה היה מלך" על ניסים אלוני ו"חייו מלאי שיר" על אברהם חלפי הן שתי דוגמאות מהשנה האחרונה]. כאן כספי עודנו חי, יוצר, מופיע – וחשוב מכך: משתתף פעיל בסרט.

ולמרות השתתפותו, זה לא סרט "מטעם" האמן. רחוק מכך. הסרט גם לא יוצא כחלק ממסע יחסי ציבור המלווים דיסק או מופע חדש. בניגוד לסרטים אחרים שנעשו כאן, הסרט לא מלווה תקופה ספציפית בחייו של האמן ["חייב לזוז" וסדרת "האלבומים" שביים אבידע לבני הן דוגמאות מהשנים האחרונות שהתרכזו באלבום ספציפי בלבד], אלא מתחיל בסקירה מהולדתו עד ימים אלו. ובנוסף, ניכר שלמרות השתתפותו של כספי הוא לא היה שותף כלל לתהליך העריכה, אלא איפשר ליוצרים יד חופשית [מה שהוביל סמוך ליציאת הסרט לסכסוכון שנפתר מאז]. ההבדל המהותי האחרון קשור לזהות יוצרי הסרט. את הסרט יצרו דליה מבורך ודני דותן, בני זוג אשר מאחוריהם קריירה ענפה, כולל סרט תיעודיים רבים. דני דותן אינו מעריץ צעיר ונלהב המראיין את אליל נעוריו, אלא אדם בן דורו של כספי ואושיה מוזיקלית בפני עצמה, בעיקר כסולן להקת "הקליק" שבלטה מאוד בשנות השמונים כלהקה מחתרתית ואנטי-מיינסטריימית. כלומר, דותן כמו כספי – מכיר היטב את אור הזרקורים, את הלבטים באולפן ההקלטות, את תהליך כתיבתם של שירים – כך שכאשר דותן מציב בפני כספי שאלות חדות נוצר רושם שמדובר בכוחות כמעט שקולים. ראיה נוספת לכך היא שבסרט הקודם שדותן ומבורך יצרו "הקליק האחרון" תועד נסיון  קאמבק של חברי "הקליק" 30 שנה אחר הקמתה – נסיון המכיל לא מעט רגעי שפל שלא עושים הנחות למשתתפי הסרט, בכללם דותן עצמו.

מבחינת מבנה, "וידוי" [90 דקות]  הוא די סטנדרטי – ראיון אחד על אחד בו כספי מזכיר נחקר בחדר משטרה אפלולי כאשר פניו החתומות מזכירות מעט את רוברט דרסט 'גיבור' "הג'ינקס"; וצילומי ארכיון כיד המלך, באדיבות ערוץ 1. לצילומי הארכיון כחלק מהסרט יש גם ערך מוסף – לדוגמא כאשר רואים בסרט את כספי מבצע את "אליעזר בן יהודה" במשדר "חגיגית זמר" יש ניגודים מעניינים רק מהנתונים היבשים הניבטים מהמסך: מדובר באדם כהה עור, בתסרוקת אפרו, לובש חולצה לבנה פתוחת צווארון, ברקע תזמורת סימפונית והמנצח המיתולוגי יצחק גרציאני ושר שיר היתולי שהוא גם מחווה היסטורית – המכלול הזה מייצר תפר מושלם בין שמרנות לחתרנות:

 

 

כמו בכל ביוגרפיה, הכל מתחיל בבית. הסרט מדלג על ניתוחים מוזיקליים ומתרכז בעיקר בסיפור חייו של כספי תוך כדי התעכבות על נקודות קשות ומעוררות מחלוקת. הסרט מוצלח כיוון שהוא גורם לנו במהלך הצפייה לעבור קשת רגשות מתחלפת כלפי האיש כספי – אהדה, רחמים, הזדהות, סלידה וחוזר חלילה-  ובכל זאת משאיר אותנו עם תהיות ונותן לצופה לגבש את עמדתו ו'לחבר את הנקודות' עצמאית. דוגמא טובה לכך הוא הקטע העוסק באהוד מנור, או להבדיל הקטע בו מתוארת התמודדותו של כספי מול הרבנות.

ב"וידוי" כאמור אין חנינה ואין הנחות. הסרט מתייחס בפירוט לגירושים העגומים של כספי מאשתו השנייה דורין שהובילו לעזיבתו הפתאומית לפני כ20 שנה – אך הסרט מציג גם הצד השני של הסיפור, דרך עדותה של רולנדה שגראן, שהייתה אז מקורבת לדורין. במהלך הצפייה, בשלב מסויים, תהיתי כצופה עד כמה פרטים אלו, רכילותיים בייסודם, רלוונטים לפועלו האומנותי של האמן? האם בשל כתם מוסרי או התנהגות שנויה במחלוקת יחס הצופה ליצירת האמן  צריך להשתנות? תהייה נוספת: סרטים מסוג זה, מתארים חיים סוערים של יוצר. עד כמה הטלטלות האישיות משפיעות על היצירה? האם אדם נמשך ליצירה ואומנות בעקבות טלטלות בחייו, או שהעניין שרירותי לחלוטין?

 

"מתי כספי - וידוי"

"מתי כספי – וידוי"

 

"מתי כספי – וידוי" בעיני הוא סרט מצויין ומומלץ, אך נקודת החולשה העיקרית היא שאין איזון בין האלמנטים האוטוביוגרפיים וסיפור החיים של גיבורו, לבין התעסקות בהתפתחות האומנותית. בסרט כמעט אין התייחסות לתהליכי כתיבת שירים, הקלטות אלבומים, הופעות. לא ברור בכלל מה יחסו של כספי למעמד שלו, להצלחה או לכישלון של אלבומים מסויימים.  האם הוא נהנה להופיע או שאולי הוא סובל?  הייתי גם סקרן לשמוע על יצירת האלבום הסופר-הזוי "שירים במיץ עגבניות"; הפנייה החדה לשוק הילדים עם קלטת הוידאו "בובה מתי"; או ההלחנה לסרט שהפך לקלאסיקה "חגיגה בסנוקר" – וזה רק קצה הקרחון. בכלל ב"וידוי" אין כמעט זכר לכך שלמרות ארשת הפנים הרצינית, כספי עצמו אדם מלא הומור והדבר בא לידי ביטוי ביצירתו לעיתים תכופות.

היתרון שמגיע מהעיסוק הרב של הסרט בחייו של כספי הוא שכך עולות לצופה שאלות אוניברסליות, הנוגעות לבני אדם באשר הם-  גם כאלו שלאו דווקא מכירים או מתעניינים בכספי: מהי זוגיות בריאה? אבהות טובה? מה ההשלכות של צעדים שאדם מבצע על קרוביו?

 

יוצרי הסרט דליה מבורך ודני דותן

יוצרי הסרט דליה מבורך ודני  דותן

 

אני בהחלט יכול להבין מדוע יוצרי הסרט יזמו אותו – כספי הוא אדם מרתק ויוצר ייחודי הראוי בהחלט לסרט מקיף שכזה. התהייה האמיתית היא למה כספי הממעט מאוד להתראיין בנושאים אישיים הסכים להשתתף ולהתעמת עם שאלותיהם של מבורך ודותן. ייתכן שרצה שהציבור יכיר צדדים נוספים באישיותו או שאולי חש שהגיע הזמן להתמודד פומבית אחת ולתמיד עם אותו כתם שנותר לאחר שעזב את הארץ. כך או כך "וידוי" סרט חזק מאוד, קולח וכדאי בהחלט לצפות בו.

 

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק