לאה גולדברג 4

לאה גולדברג בחמישה בתים- לכבוד יום הולדתה

לכבוד יום הולדתה של המשוררת והסופרת המופלאה לאה גולדברג, שחל היום, 29.5, צפיתי שוב בסרט התיעודי על חייה- "לאה גולדברג בחמישה בתים". סרט מרתק שלא רק מתאר את מהלך חייה ואת יצירתה אלא מצליח גם לייצר אצל הצופה הזדהות גדולה עם האישה הזאת. אנחנו חולמים אתה לבנות את בית העברית, מתמלאים ציפייה יחד אתה כאשר היא עולה לארץ ומשתלבת מיד בחיים הספרותיים, אנחנו מצטערים שאינה מוצאת אהבה ונפגעים עד עמקי הנשמה כאשר היא סופגת ביקורת קשה.

הסרט נפתח בעצם בסוף הסיפור של לאה, בקטע אנימטיבי המראה לנו את לאה גולדברג המשוררת והסופרת המפורסמת, משוטטת בנוף טבע שמאפיין רבות מיצירותיה, בין דמויות בולטות מתוך הספרים והשירים שלה- הכלב פלוטו מהסיפור "איה פלוטו", איילות משיר הילדים "מה עושות האיילות בלילות", המפוזר מכפר אז"ר ועוד. משם יוצאת המצלמה לטיול בין ספריה הרבים ולבסוף מצטרפת הקריינות שמספרת לנו על המילים האחרונות שאמרה לאה לפני שנפטרה ממלחת הסרטן- "לא אכתוב על עצמי אוטוביוגרפיה". מכאן, אפשר להתחיל את הסרט ולחזור להתחלה.

הסרט משלב פוטג'ים ישנים מהתקופות שבהן חיה לאה גולדברג בקובנה, ובעיירות שנות באירופה ומאוחר יותר בתל אביב, יחד עם אנימציות מרגשות, תמונות מקוריות שהונחו בטוב טעם על רקעים מעוצבים וראיונות עם מכרים. על המסך, מופיעות לאורך כל הסרט מילים מלוות בקריינות רגישה.

הסרט עוקב אחר חמשת הבתים של לאה גולדברג ובעצם אחר חמש האלמנטים שעיצבו את דמותה.

הבית הראשון- הילדות בקובנה, הבריחה של המשפחה במלחמת העולם הראשונה, האב שעונה על ידי חיילים בטענה שהוא קומוניסט ובעקבות כך פיתח מחלת נפש, הלימודים בבתי ספר חשובים באירופה מתוך השאיפה להיות מלומדת אירופאית וסופרת עברית.

הבית השני- העלייה של לאה גולדברג לתל אביב עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה. שלונסקי שגילה את כישרונה השיג עבורה אשרת עליה לארץ וצירף אותה, מיד עם הגיעה, לחוג הסופרים החשוב.

הבית השלישי- בית האהבה, הבית שלעולם לא מולא. ללאה הייתה נטייה להתאהב בגברים שלא רצו או לא יכלו להשיב לה אהבה. בבית זה נכלל הסיפור על הזוגיות שלה עם אמה שהגיעה לגור אתה בארץ, ובעצם דאגה לכל  מחסורה כדי שתוכל להמשיך לפעול כמשוררת דגולה. וכן הסיפור על האהבה הארוכה והמסורה ביותר שלה למשורר אברהם בן יצחק, שגם היא הייתה חד צדדית.

הבית הרביעי- בתנועה מתמדת. על הנסיעות של לאה גולדברג בערי העולם. על הצורך שלה להיטלטל ולנסוע כדי להניע קצב פנימי שיאפשר כתיבה.

הבית החמישי והאחרון- על הביקורת הקשה של הדור הצעיר על הכתיבה שלה, ועל מחלת הסרטן שהתפרצה והכריעה אותה.

את הסרט מלווים שני הדברים שאפיינו את לאה גולדברג יותר מכל: הסיגריה, שהייתה שגורה דרך קבע בידה. והמילים, שהיו עבורה לא רק חומר ביד היוצר אלא אהבת אמת. לאה אהבה מילים ואהבה עברית. הסיגריות והמילים מופיעות לאורך כל הסרט, ונדמה שהן חיות ודינמיות. כל סיגריה שמופיעה בסרט, נראית דלוקה, יוצא ממנה עשן, (גם סיגריות שמופיעות בתמונות סטילס). וכל מילה שמופיעה בסרט מופיעה ונעלמת כאילו יש לה חיים ואופי משלה.

האנימציות, התמונות המעוצבות, הפוטג'ים המקוריים, המילים והסיגריה, מקנים לסרט וויזואליה מרגשת ונוגעת ללב. מצד אחד אנחנו מאמינים שהדמות שבנה לנו הסרט היא לאה גולדברג או לפחות הדמות שהיא שאפה לייצר לעצמה. ומצד שני כל המניפולציות האלה מערערות את האמינות של הסרט וגורמות לנו לחשוב שאולי יש ליוצר הסרט אינטרס לקדש את היוצרת העברית הדגולה ולכן הוא בנה דמות אצילית ומעוררת השראה, שהיא אינה בהכרח אמתית.

כמו כל סרט שנעשה עבור שירות הסרטים הישראלי, אני מניחה שיש בו גם מן האובייקטיביות וגם מן המניפולציה, גם מן הרצון להיצמד לאמת וגם מן הרצון לייפות ולהנציח אושיות עבריות כשם דבר. ובכל מקרה, אמת או אשליה, אני שמחה שמישהו שם נזכר שהגיע הזמן להנציח את המשוררת החשובה והאהובה הזאת.

"לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. ולמתק הקצב הרך, מתפייס, מוותר ונרגע". (מתוך ימים לבנים)

איילת אזולאי
עורכת, כותבת ומפיקה בערוץ הופ!

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק