red leaves4

חמישה סרטים ישראלים היוצאים החודש לבתי הקולנוע – סקירה

במהלך החודש עתידים לצאת לבתי הקולנוע לא פחות מחמישה סרטים ישראלים חדשים. בשורה זו משמחת ראשית בשל הכמות המספרית, אך גם בשל ריבוי הז'אנרים והנושאים השונים, שמציגים תמונה מגוונת ועשירה של יצירה מקומית: מדובר בסרטים העוסקים בעולה מאתיופיה בן 74 שמתאלמן ומתעמת עם ילדיו ["עלים אדומים"], חבורת ניצולי שואה המתגוררים בפנסיון בשנות השישים ומנסים להציל את שפת הידייש ["פנסיון פראכט"], קומדיה על שני גברים מזדקנים היוצאים למסע מפותל במדבר ["סרט עם קתרין דנב"], סרט העוסק בחילוף זהויות בין שתי נשים – ישראלית ופלשתינאית ["בורג"] וסיפור אהבה בין נערה דתייה לקיבוצניק חילוני, המתרחש למורת רוחו של אב הנערה ["תפוחים מן המדבר"]. בנוסף יוצא סרט שישי, "צילי" קופרודוקציה עם צרפת ורוסיה שביים עמוס גיתאי, בה טרם צפיתי.

כאמור, לא רק שהנושאים והדמויות מגוונים – גם דרך העשייה של הסרטים שונה. חלק מהסרטים נעשו על ידי חברות הפקה גדולות ומומנו על ידי קרנות בעוד אחרים דלי תקציב במיוחד, עם תמיכה ממסדית מועטה. יש ביניהם סרטים קלילים יותר ויש יצירות חמורות סבר. חלק מהסרטים מציגים תמונה ריאליסטית, חלק מגיעים גם למחוזות סוריאליסטים. מעודד לראות מגוון כזה של יצירות היוצאות בתקופה קצרה, מתוך תקווה שזאת לא מקריות אלא המשך של מגמה מבורכת המתרחשת בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות.

 

יעל טוקר וצחי גראד ב"פנסיון פראכט"

יעל טוקר וצחי גראד ב"פנסיון פראכט"

 

החדשות הפחות טובות [לתחושתי – והלוואי שאתבדה] הן שאני מתקשה להאמין שבין היצירות הללו מסתמן איזה להיט שובר קופות, אשר מסוגל להביא את ההמונים לבתי הקולנוע. הסיבות לכך הן שחלק מהיצירות תובעניות ולא ממש ממוקדות, כשבנוסף חלק מהסרטים יוצאים בהפצה מצומצמת מלכתחילה, דבר שעלול להקשות על הציבור הרחב לאתר אותם [מבין החמישה, "תפוחים מן המדבר" הוא הסרט ה'מיינסטרימי' שיכול להגיע להישגים נאים בקופות].

מבין החמישה, בלט לטובה "עלים אדומים" [מוקרן כעת בסינמטקים, בימוי: בזי גטה]. הסרט מצליח לספר סיפור אוניברסלי בבסיסו, של אדם מבוגר אשר לא מוצא את מקומו – תרבותית ופיזית כאחד – על רקע המציאות המשתנה, כששיא החיכוך הינו במערכת היחסים בינו לבין ילדיו. על הרקע הזה ישנו רובד נוסף, כיוון שהסרט עוסק במשפחה אתיופית. למרות שעולים מאתיופיה הגיעו לישראל כבר לפני שלושים שנה ומעלה, בקולנוע הישראלי הייצוג שלהם עד כה נמוך במיוחד [ידוע לי רק על ארבעה סרטים בהם ישנן דמויות מרכזיות של יוצאי אתיופיה – "אחות זרה", "תחיה ותהיה", "וסרמיל" ו"זרובבל"]. הסרט מחוספס ואינו עושה הנחות לצופה. הסרט נשען על שחקנו הראשי דבבה אשטו, [שהגיע מאתיופיה במיוחד לצילומי הסרט] אשר מצליח במיומנות להעביר קשיחות מצד אחד, אך גם פגיעות. לא פעם בסרט מבטו המצמית מעביר את תחושת הדמות לא פחות מהטקסט בסצנה [ראו תמונה בראשית ה]וסט]. בסופו של הסרט ישנן כמה סצנות חזקות, שבהחלט מותירות את חותמן על הצופים.

 

boreg

סמירה סרייה ב"בורג"

 

"בורג" [מיועד לצאת ב30.4] הוא מקרה מעניין. זהו סרטה השני של שירה גפן אחרי "מדוזות" המצויין [אותו ביימה לצד אתגר קרת]. הפעם זהו סרט שהולך אפילו צעד נוסף במעבר בין ריאלזים לפנטזיה. מדובר בסרט מושקע, מרובה דמויות ולוקיישנים ומוקפד מאוד מבחינה ויזואלית וטכנית. נראה שגפן הלכה עד הסוף עם החזון האומנותי שלה [ניכר בסרט שיש לה לא מעט ביקורת והומור עצמי], אך ה'מחיר' הוא שבמקום מסוים הצופה עלול ללכת לאיבוד במעברים הרבים בין הדמויות השונות, בין מציאות לדמיון ובין רגעים קומיים לדרמטיים. גם כאשר נדמה שהסרט מגיע לסיומו מתברר שהוא ממשיך מעבר לצפוי וגם האמירה הפוליטית שלו ברורה לחלוטין כבר משלב מוקדם. לחיוב אציין שיש בסרט לא מעט הברקות – חלקן ברמת התסריט וחלקן באמצעות השימוש באמצעי המבע הקולנועי.

"פנסיון פראכט" [כעת בבתי הקולנוע] הוא סרטה העלילתי הראשון של תמר ירום, לאחר עשייה תיעודית ענפה. על אף שבין יוצריו ושחקניו כמה מהבכירים והמנוסים בקולנוע הישראלי, לצערי הסרט אינו מתגבש ליצירה משמעותית וסובל מטון קודר, תסריט לא ממוקד ולא מעט רגעי אווירה. לחיוב אציין את המוזיקה של רועי ירקוני ובעיקר את השחקן הנפלא ולדימיר פרידמן.

 

denev

דני שגב ואסיה נייפלד ב"סרט עם קתרין דנב"

 

פרידמן מופיע גם ב"סרט עם קתרין דנב" [אמור לצאת ב30.4]. זוהי קומדיה של עמרי יבין שהופקה במסגרת מיזם 'פרינג'ינדר' המעודד תמיכה בסרטים דלי תקציב. אין דרך עדינה לומר זאת – דלות התקציב ניכרת בו ולא פעם פוגעת באמינותו. ניכר שכוונותיו של יבין היו לבדר את הקהל ואכן ישנה בסרט רוח שובבית חביבה אך מנגד הייצוג הנשי בסרט מחפיר, על גבול המקומם. עם זאת, לאור מיעוט הקומדיות בקולנוע המקומי, חשוב שנעשים גם סרטים מסוג זה.

 

מורן רוזנבלט ואלישע בנאי ב"תפוחים מן המדבר"

מורן רוזנבלט ואלישע בנאי ב"תפוחים מן המדבר"

את "תפוחים מן המדבר" [יוצא ב7.5] כתבה סביון ליברכט על פי סיפור קצר שלה, שגם עובד בהמשך למחזה. את הסרט ביימו מתי הררי ואריק לובצקי, שמוציאים סרטים בתדירות גבוהה ["הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" שביים לובצקי הוא הבולט ביניהם]. זהו סרט סטנדרטי ואפקטיבי המכיל כמה רגעים יפים, אם כי ליהוקו של שלומי קוריאט לתפקיד דמות מבוגרת לא משכנע, על אף ניסיונות ההסתרה באיפור ועיצוב השיער. למרות שקוריאט מבצע עבודה טובה [במיוחד בחלק האחרון של הסרט], מוטב היה לו היו מלהקים שחקן בגיל מתאים, כדי לשמור על אמינות בסיסית.

בשנים עברו, כמות הסרטים המופקת מדי שנה הייתה נמוכה והנושאים בהם עסקו היו מוגבלים. בשעה טובה, הגענו לזמנים אחרים. כעת כל שניתן הוא לשווק את הסרטים בצורה חכמה ולקוות שגם הציבור הרחב יגיע לאולמות.

[התמונה בראש הפוסט היא של דבבה אשטו מתוך "עלים אדומים", צילום: עידן ששון]

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק

3 תגובות

  1. יוסף כהן

    יוסף כהן

    מתאר לעצמי שבמקור תכננו ללהק לתפקיד של קוריאט את עמוס לביא ששיחק את התפקיד בתאטרון.
    כאשר משום מקום, מגיחים לפתע שלל סרטים ישראלים, ללא יח"צ כמעט, נוצרת התחושה שמדובר בסרטים שלמפיצים אין בהם אמון רב.
    עלים אדומים הוא סרט מאתגר, שקשה להאמין שיתחבב על הקהל הקשיש של הקולנוע הישראלי.
    בורג מסקרן במיוחד ולו רק בגלל שפנטזיה היא מצרך כל כך נדיר במחוזותינו.

    • אורי ברד

      אורי ברד

      מסכים איתך – זה שהסרטים האלו מופצים כמעט בו זמנית בעונת ביניים שחונה מבחינת בתי הקולנוע, זה לא סימן טוב בלשון המעטה.
      היה ראוי ש"עלים אדומים" לדוגמא, היה מוקרן ברשת ארצית כמו "לב" ולא רק בהקרנות סינמטקים