זגורי אימפריה2

על "זגורי אימפריה", עוז זהבי, וה"שיער" שביניהם

ניתן להכתיר את "זגורי אימפריה" לסדרת קאלט. "לצדם של סרטי הקאלט, עומדות סדרות הקאלט, שעם השנים הפכו למצוטטות בקרב חלקים רחבים מן הציבור […] סרט פולחן הוא סרט שמושך קבוצה נאמנה של מעריצים אדוקים" (ויקיפדיה). ואכן, היוצר מאור זגורי, השכיל בגאונותו לביים סדרה שצופים רבים בארץ התמכרו לה ואף הכניס מספר מטבעות לשון לשפה העברית, דוגמת "אדם שחש את עצמו" (מתנשא).

אני עובדת עם בנות ובני נוער ורוב הנערות והנערים צופים בסדרה באדיקות. הם מדברים על הסדרה לעיתים קרובות, מנתחים סיטואציות שמתרחשות בסדרה ומחקים אופני דיבור והתנהגויות דומות לשל הדמויות. בסדרה דמויות צעירות רבות שכל בת או בן נוער יכולים להזדהות איתן באיזשהו אופן, בין אם בחיים הריאליסטים או בפנטזיה.

הסדרה עלתה לאויר "הוט" לראשונה לפני שנה. זמן רב זלזלתי בתוכנה המגולל סיפור על משפחה הנאבקת להסיר קללה הרובצת על ראשה. לא נשמע תרבות גבוהה, אך כיום, לאחר מחקר קטן בנושא, אני מודה שטעיתי. בהגדרה החברתית זו לא תרבות גבוהה, אך זו סדרה פולחנית מופתית.

נירית אנדרמן בכתבתה: "קווים לדמותם של סרטי הפולחן" כותבת שמדובר בסרט (או סדרה) "שאנשים צופים […] ומרגישים עצמם שייכים לחבורה נבחרת. […] קהל של סרטי פולחן […] מעדיף נושאים מוזרים ואלגוריות, המתגרים לא פעם בתרבות המיינסטרים […] ומערערים לא פעם על התפיסות המקובלות של 'טעם טוב' ו'טעם רע'".

חשבתי שמדובר באופנת נעורים חולפת, עד שערב אחד, בעודי יושבת בתיאטרון הקאמרי, היכל התרבות הגבוהה, צופה בהתלהבות במחזמר "שיער" בכיכוב עוז זהבי, פנתה אלי אישה שישבה לפני בקהל: "זה עוז זהבי?! ב"זגורי אימפריה הוא לא כל-כך רזה!"

כדברי אסי וגורי: "פה חשדתי".

בפרס האוסקר זכה השנה הסרט ההוליוודי "בירדמן". הסרט מספר על שחקן סרטי גיבורי-על מצליח, שמנסה להצליח גם במעוז התיאטרון – ברודווי. מסלול דומה עשה עוז זהבי. הוא זכה לפרסום בזכות סדרות הטלוויזיה "האי" (2007), "עספור" (2010), וכעת "זגורי אימפריה", בין לבין היא התגלח על במות הפסטיגל, את ההזדמנות הראשונה שלו בתיאטרון נתן לו הבמאי משה קפטן בהצגה "אם יש גן עדן" (2011) וכיום הם שוב צועדים יחד בשבילי "שיער".

עוז זהבי - שיער

*משמאל: עוז זהבי. צילום: תיאטרון הקאמרי של תל-אביב

עוז זהבי שחקן בחסד. מרוב שהתענגתי לצפות במשחקו ב"שיער", התחלתי לצפות ב"זגורי אימפריה" ולא הצטערתי. הצפייה בסדרה הזכירה סדרת איכות בריטית-אמריקאית אחרת: "חסרי בושה" (Shameless). שתיהן עוסקות במשפחה מרובת ילדים חסרי בושה, מקללים, חצופים, אלימים, ישירים, מיניים. עושים מה שמתחשק להם. גדלתי בין שישה אחים ואחות. גם אנחנו קיללנו ורבנו, אבל בסרטים כמו בסרטים, "זגורי אימפריה" ו"חסרי בושה" מצליחות לגרום לי, כמילות הטריילר, "למות להיות זגורי". מאור זגורי הצליח להפוך את המשפחה מרובת הילדים לדבר נחשק, מעניין ומלהיב.

כל משפט בטריילר מדויק: "תסתכלו על הזגורים האלה" – "הזגורים האלה" נשמעים כתופעה מעניינת שכדאי לבחון. "לא סובלים אף אחד […] לא סופרים אף אחד […] עצבניים, עקשנים, תחמנים, נקמנים […] אנשים היו מתים שיקראו להם זגורי" – הפנטזיה בהתגלמותה. אם להיות חלק ממשפחת זגורי פירושו להתחשב רק בעצמי, אזי מתאים לי לעיתים להיות זגורית.

לסיום אציין שלעיתים ניתן למצוא בין שורות הסדרה גם חינוך, ואף חינוך מיני. בפרק מתוך העונה השנייה, פונה האחות הצעירה לאחותה הבוגרת ומתלוננת בפניה שאימן לא מוכנה לקנות לה גלולות. האחות הגדולה עושה מעשה ומסבירה לאחותה הקטנה שהיא תקנה לה גלולות, כי לעצור אותה מהתנסויות מיניות היא לא תוכל, לפחות שתקיים מין בטוח. לרגע חשבתי שזפזפתי לסדרה אמריקאית דידקטית משנות התשעים.

אין ספק שמאור זגורי הצליח לשבת על ברכי סדרות הדרמה האמריקאיות הטובות ביותר, ללמוד מהן ולשכללן לתרבות הייחודית הישראלית.

 

*צילום כותרת: אוהד רומנו

**בונוס משמח: שיר מתוך "שיער"

מורן הויזליך-פלד
בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל-אביב, בעלת תואר שני בדרמה-תרפיה מאוניברסיטת חיפה, עוסקת בקולנוע, טלוויזיה, טיפול ואימהות

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק