menia4

זרקור על הסרט "המניע לרצח" – 'פילם נואר' המתרחש ביום העצמאות

"המניע לרצח" שהופק ב1966 הוא ניסיון נדיר וכמעט חד פעמי בקולנוע הישראלי לבצע 'פילם נואר' מקומי. בכלל, הקולנוע הישראלי ממעט מאוד להתחקות אחרי ז'אנרים קולנועיים מובהקים ולמעשה עד לעשור האחרון גבולות הז'אנרים בקולנוע הישראלי היו מצומצמים והכילו בעיקר דרמות [בעלות גוון אישי או חברתי-פוליטי] או קומדיות המיועדות לקהל רחב.

לכן קיומו של "המניע לרצח" מסקרן מעצם עשייתו. הוא מוגדר כ'סרט המתח הראשון שהופק בארץ' ועלילתו, המתרחשת בלילה אחד, פשוטה למדי – אישה צעירה [בגילומה של גילה אלמגור] נרצחת בערב יום העצמאות. למקום מגיעה המשטרה החוקרת את המקרה. כמה חשודים שהיו קרובים לאישה נותנים את עדותם בעניין עד לפתרון בסיום הסרט. מדובר בתבנית עלילתית קלאסית בסרטי מתח באשר הם.

הייחוד של הסרט, הוא קודם כל בצילום. הסרט מצולם ברובו בלוקיישן אחד – דירת הנרצחת, שם מתגוררים גם אביה ודייר נוסף. לפי תחושתי הדירה צולמה באולפן בעל כמה חללים ועל בסיס זה יכל הצלם [יכין הירש, צלם עתיר זכויות שזהו אחד מסרטיו הראשונים כצלם] לנוע בחופשיות ולבצע תנועות מצלמה מורכבות – בין השאר, במהלך דיאלוג  בין חוקר לנחקר, המצלמה מקיפה אותם פיזית עד כדי היפוך של 180 מעלות, או זיגזוג של המצלמה בין שני דוברים, כאשר המצלמה עוברת בכל פעם לדמות שמדברת באותו רגע נתון. גם אם לא תמיד התזזיתיות הזאת בתנועות המצלמה הכרחית מבחינה עלילתית, היא מצביעה על ניסיון מעניין ליצור חוויה קולנועית מורכבת יותר מהסטנדרט המקובל. הדבר בא לידי ביטוי גם בכך שלא פעם המצלמה ממוקמת מעל הדמות הדוברת, או שבדיאלוג בין שתי דמויות הן מצולמות בעומק – כאשר ישנם חפצים 'המסתירים' את הדמות הדוברת [גם ב"שלושה ימים וילד" שהופק שנה אחר כך צולמו חלק מהסצנות באופן הזה].

 

הדמות נמצאת בעומק, חפץ דומם 'מסתיר' אותה תוך כדי שהמצלמה נעה

הדמות נמצאת בעומק, חפץ דומם 'מסתיר' אותה תוך כדי שהמצלמה נעה

 

נדבך נוסף המעניין לבחון הוא המשחק. לסרט לוהקו כמה שחקנים בולטים – חלקם הלכו לעולמם לפני שנים רבות וחלקם פעילים ונמרצים גם בימים אלו ממש – כשישנו פער מורגש בין סגנונות המשחק. את התפקיד הראשי של החוקר מטעם המשטרה מגלם גדעון זינגר. למרות שהוא מצויד במקטרת – אפיון סטראוטיפי מוגזם – תנועות הגוף שלו ובעיקר האיפוק בקולו, הולמים לחלוטין את המדיום הקולנועי. עודד תאומי הוא דוגמא טובה נוספת, המדגים כיצד בהזדמנויות רבות הבעות פנים בלבד, ללא תנועות גוף או הרמת טון, משרתות היטב את הסיטואציה בה ניצבת הדמות אותה השחקן מגלם.

 

לעיתים הבעת פנים בלבד מספיקה להעביר את המתרחש. עודד תאומי

לעיתים הבעת פנים בלבד מספיקה להעביר את המתרחש. עודד תאומי

 

דוגמא הפוכה היא של השחקן אהרון מסקין. מסקין נחשב עד היום לאחד מגדולי שחקני התיאטרון המקומיים – חתן פרס ישראל, ממקימי "הבימה", רחובות רבים קרואים על שמו – אך בסרט זה סגנון משחקו פומפוזי. בנוסף הוא מדבר במבטא כבד, תוך כדי הדגשה על הברות. זו הייתה כמעט הופעתו הקולנועית היחידה [שיחק גם ב"שני קוני למל"] – אך ניכר שמקרה זה מוכיח את הפער בין משחק על במה למשחק מול מצלמה, כאשר לא כל שחקן יכול לצלוח בקלות את המעבר בין המדיומים השונים. בשלב מאוחר יחסית בסרט, מופיע גם אורי זוהר. הוא כהרגלו מביא סגנון שונה מהשחקנים שצוינו עד כה – הוא מדבר מהר במה שנדמה לעתים כאלתור על גבול הסטנדאפ במהלכן שותל עקיצות הומוריסטיות ותופס את מרכז הפריים פיזית, כשמצדדיו נמצאים השחקנים האחרים [התמונה בראש הפוסט ממחישה את העניין היטב – כולל הסנדל על המיטה]. חוסר האחידות במשחק – שמקורו כמובן בהחלטות בימוי – פוגם בסרט במהלך הצפייה בו.

 

אהרון מסקין, מגדולי שחקני התאטרון, בהופעה קולנועית נדירה ושנויה במחלוקת

אהרון מסקין, מגדולי שחקני התאטרון, בהופעה קולנועית נדירה ושנויה במחלוקת

 

הסרט מצליח ליצור אווירת מתח אפלולית לאורך סצנות רבות, עד למחציתו בערך, כאשר נזכרים אנו שבישראל דלת התקציב אנו נמצאים: אחד השוטרים מבקש מקולגה בקבוק בירה ולמרות שאין סיבה עלילתית הגיונית למהלך – השוטר חוזר עם בקבוקי בירה [של יצרנית ותיקה ומוכרת גם כיום] וכך אנו עדים לאחת מהפרסומות הסמויות התמוהות ביותר בקולנוע הישראלי [לצד "אבא גנוב 3" כמובן]:

 

השוטרים שותים בירה באמצע החקירה

השוטרים שותים בירה באמצע החקירה

 

את הסרט ביים פיטר פריישטדט, שעלה לארץ מצ'כוסלובקיה רק שלוש שנים לפני בימוי "המניע לרצח". בתחילה הצנזורה רצתה למנוע את הפצת סרט זה בשל הקישור בין מעשה הרצח לערב יום העצמאות, אך לבסוף הקרנתו התאפשרה. הסרט לא הצליח בקופות ואחריו פריישטדט ביים רק עוד פיצ'ר אחד בשם "סבינה והגברים" – לפני שהפסיק לביים לקולנוע, לטובת בימוי בתאטרון ובטלוויזיה [היה בין מייסדי הטלוויזיה הישראלית]. הוא הופיע כשחקן במספר סרטים והלך לעולמו בשנת 2000.

את "המניע לרצח" היה קשה מאוד לאתר במשך שנים. הוא לא יצא בוידאו או dvd ואפילו בספר כרזות הקולנוע הישראלי "חיים בסרט" שיצא לפני כעשור הוא אינו מוזכר. לפני כחצי שנה הוא שודר בערוץ הקולנוע הישראלי של yes, שם הוא משודר מפעם לפעם ויש הטוענים שניתן גם לאתר את הסרט בדרך טכנולוגית מודרנית אחרת.

 

אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק