שגריר

המסך יורד על מיכה שגריר וקם מחדש כעוף החול

"אדוננו, מורנו רבנו" מיכה שגריר נפטר בבוקרו של ה-4 בפברואר והוא רק בן 77. את הידיעה על מותו קראתי בבית הקפה שמתחת לביתי ערב פסטיבל הקולנוע בברלין.

וכך, במשך יומיים, פיד הפייסבוק שלי התחלק בין תמונותיהם של אלה הצוהלים בברלינלה-פאלאס ,לבין דברי הספד של הקולגות המבוגרים שהכירו את שגריר עוד בתחילת דרכם. כל אחד והסיפור האישי שלו. כתבו עליו רבות בימים לאחר מכן,כך שניתן להיזכר בעשייה הענפה והרחבה שלו לאורך רחבי המרשתת, אך נדמה כאילו המעגליות של נוכחותו בתקופה האחרונה היא תוצאה של אבן שנופלת למים ויוצרת אדוות שמתפשטות למרחקים. כזה היה מיכה שגריר, סלע איתן,שכאשר באים איתו במגע, הוא מתפשט ולא משאיר אותך אדיש.

יצא לי להיתקל במיכה לא מעט בשנים האחרונות, אך יותר מכל זכורות לי שתי "תקריות" איתו:

הראשונה, בפסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים בחנוכה 2013 – מיכה הציג סרט אותו הפיק בשם "הבריחה" – פרויקט קולנועי יוצא דופן. שבו שמונה נערים ונערות ישראלים יצאו למסע של אלפי קילומטרים, בנתיבים שעשו רבבות שרידי השואה בשלהי המלחמה במטרה להגיע לארץ. סופו של המסע – באותו סרט דוקומנטרי מפתיע שגריר ביקש לשריין את כל האולם עבור משתתפי ואורחי הסרט.

לאחר שקיבל את דרישת התשלום במייל הוא דאג תוך שעה להגיע לסינמטק ולהביא צ'ק חתום מטעם עמותת "עופות החול". לאלה הבקיאים בעולם העמותות בטח מוכר התהליך של חתימה על צ'ק הכרוך בהחתמת מורשי חתימה – לא פעולה של מה בכך.

כאשר ציינתי  בפניו את פליאתי על המהירות – הוא אמר לי:

"פולישוק, חוש הומור… זה משהו שאתה צריך לעבוד עליו" את הגמגום שלי אחסוך מהקוראים והמבין יבין.

האחרונה, בפסטיבל הקולנוע ירושלים האחרון – באירוע לכבודו של שגריר, שכנראה ניבא בשורות לגבי ההמשך. גלישת האירוע למשבצת שלאחריה הייתה כבר קריטית, ובצעדי ביטחון צעדתי לעבר הבמה על מנת להודיע למארגנים שצריך לסיים. מבט חטוף של שגריר לעברי גרם לי להשפיל את עיניי  – וקולו המרשים של שגריר הדהד בראשי:

"פולישוק, איפה חוש ההומור שלך??"

בוש ונכלם הצטמקתי לקיר והמתנתי בסבלנות שהדברים יקרו מעליהם…

רות דיסקין – מנהלת אוסף מיכה שגריר מוסיפה:

"כשהוא כבר שכב בהוספיס, בחודשיים האחרונים לחייו, הוא אמר לי פעם "נגעל מייסוריו" (ב-ע', ולא ב-א').

לפני כשנה, כשהוא סיפר לי בפעם הראשונה על היותו חולו במחלה סופנית, שאלתי אותו עד כמה זה נורא ואז הוא ענה: "שמעת על האיש שהוא חשב שהגיע למקום הכי נמוך שאפשר? אז ליתר ביטחון הוא נסע לים המלח, צלל למקום הכי נמוך שאפשר והתיישב על קרקעית הים, ואז הוא שמע קול מלמטה: "היי, מי זה כאן יושב לי על הראש…"

במשך כל השנה האחרונה, הוא לא הפסיק לרגע לחשוב על הפקות שהוא עסוק בהן, וגם על הפקות ל-20 השנים הקרובות.. וכל פעם אחרי שהיה מספר לי הפקה שעדיין נמצאת אצל אחת הקרנות או אחד מגופי השידור הוא היה אומר, צריך להיערך למצב "שחס וחלילה נקבל את המימון ובאמת נצטרך להפיק את הסרט הזה".

ככלל, עד שבוע לפני מותו, מיכה הקפיד לשוחח עם כל אחד ואחת מהאנשים שטיפלו בו בבית החולים. כל אחד ואחת הוא שאל לשמם, והתעניין בהם וכמובן מצא לפחות שניים-שלושה מכרים משותפים. מצאתי את עצמי לא פעם מגיעה לבית החולים עם די.וי.די של הסרט הזה והזה עבור סניטר, או אחות או מתנדב שמיכה דיבר איתם על אחד מסרטיו ורצה לתת להם עותק, בחינם כמובן."

מיכה שגריר מראיין את משה דיין במלחמת יום הכיפורים

מיכה שגריר מראיין את משה דיין במלחמת יום הכיפורים אוסף מיכה שגריר – 50 שנות יצירה

 

לפני שלושה שבועות ראיתי את ההצגה "נפש יהודי" מאת יהושע סובול ובבימויו של אלון טיראן בתיאטרון "הספרייה" – "נפש יהודי" או בשמו השני "הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", הוא מחזה ביוגרפי המבוסס על סיפור אמיתי מאת יהושע סובול העוסק בפילוסוף היהודי, אוטו ויינינגר החווה זכרונות והזיות מחייו, כשהוא מוטל גוסס בחדר ששכר, לאחר שירה כדור ליד ליבו. אוטו נזכר וחווה מחדש את רגעיו עם חבריו ברגר וקלרה באחוזה של טיץ מורהו, את אימו חולת השחפת ואביו השאפתן שציפה שבנו ילך בדרך שסלל לו.

"מתוך הארץ 14.1.2014:

"היה פיגוע ליד בית כנסת ברובע ה-16 בפריז ונהרגה בו עליזה, אשתו של הבמאי מיכה שגריר. בגלל שנותי הפריזאיות והיכרותי את האזור זה זיעזע אותי מאוד. פתאום היתה בעיר איזו התפרצות של אנטישמיות מוזרה וקטלנית, אז הצעתי שנעשה משהו על הנושא". בעקבות גל הטרור שהתרחש בשבוע האחרון בבירה הצרפתית קשה שלא לתמוה נוכח תיאורו של המחזאי יהושע סובול את הנסיבות שבהן כתב את מחזהו "נפש יהודי: הלילה האחרון של אוטו ויינינגר" בשלהי 1981"

הטרגדיה יצרה פנטזיה על המציאות והסמיכות לאירועי הטרור יצרו תחושה גדולה של מועקה בגרון. לאחר מותה, שגריר ייסד את פרס הקרן לזכרה של עליזה שגריר לעידוד יוצרי קולנוע צעירים. מעניין מה יעלה בגורלו של הפרס כעת, כשמיכה איננו. וגם אביבה מירום החד פעמית מסינמטק ירושלים, שהייתה אמונה על הפרס, איננה. בחייהם היו יוצאי דופן וגם במותם – הלוויתה של אביבה התמהמה בשל הקושי למצוא בית קברות חילוני בו ביקשה להיקבר ובבקשתו של שגריר לתרום את גופתו למדע.

אם לא היה נפטר שגריר, היה נכון לצרף את שמו לרשימת המועמדים לפרס ישראל – פרס שעלה לכותרות בסופ"ש האחרון, ומעלה שוב את אותן שאלות החוזרות על "ייצוג", "חברה", "דיעה" , "נפש", "יהודי" ועוד..

יפה אם יידבק לשגריר הכינוי "עוף החול" – אותו ציפור אש קדושה. שמכלה  עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. נקווה שהנפשות היהודיות חוגגות שם למעלה – עם שמפניה ותותים מרחפים להם מעל פאריס, ברלין, ווינה וכמובן ירושלים.

ובכדי שלא יישאר טעם מר – אפשר בבקשה קפה עם שתיים סוכר?

  ************************************************************

 מיזם אוסף מיכה שגריר – 50 שנות יצירה –

לבקשתו של מיכה לקחה על עצמה רות דיסקין, יחד עם העובדות במשרדה, להפוך את האוסף של מיכה לאוסף לאומי שיהיה נגיש וזמין לציבור הרחב.

עד כה הצטרפו הגופים הבאים כתומכים: מפעל הפיס, קרן פילנטרופית שוויצרית, המיזם לקולנוע ולטלוויזיה – ירושלים, סינמטק ירושלים,  ביה"ס סם שפיגל, קרן רבינוביץ וקרן הקולנוע הישראלי. אנחנו מקווים שנוכל להקים את האתר עד יוני, 2015. האתר יהיה בעברית ובאנגלית. במשך 50 שנה, מיכה שגריר הפיק וביים קרוב ל-600 סרטים, כתבות טלוויזיה, כתבות מגזין, סדרות טלוויזיה וסרטי עלילה.

 

הערב לציון 30 למותו של מיכה שגריר יתקיים ביום שלישי ה-10.3 בשעה 19:00 בסינמטק תל-אביב. בתום ההקרנה, יתקיים פאנל בהנחיית פרופ' ג'אד נאמן, ובהשתתפות פרופ' רם לוי, ד"ר יעל מונק ואורי ברבש. הערב יהיה בהנחיית – רות דיסקין – מנהלת אוסף מיכה שגריר.

למעוניינים להגיע, המארגנות ישמחו לשריין כרטיסים נא להודיע ל- ruth@ruthfilms.com או: cara@ruthfilms.com לא יאוחר מה-3.3.2015.

בראש הפוסט: מיכה שגריר ככתב קול ישראל –  אוסף מיכה שגריר – 50 שנות יצירה

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק