508E960C84

איפה מתחבא הקסם בקולנוע הישראלי ואיזה כובע צריך לשלוף מאיזה שפן כדי למצוא אותו?

כשאני מסתבכת ומתבלבלת עם עצמי, או לצורך העניין כשאני נהיית אובססיבית לגבי משהו,
יש לי נטייה לעצור וללכת למקום רגוע. פחות חוף ים וצוקים מרפרפי רוח על פנים מודאגות ויותר מקומות שיש בהן רוגע וודאי. כזה שמגיע שחור על גבי לבן. פעם זה היה מילון חדש-ישן-קיץ-חורף-אבן-שושן, כי מה יותר מרגיע ממקום שמגדיר כל דבר במשפט וחצי? והיום זה גוגל, שאמנם פחות חזק בלהרגיע עם ה- About 858,000 results שהוא נותן לכל דבר, אבל לפחות יש לו מה להגיד. על כל דבר. וגם זה מרגיע. גם אם אקראי הוא לעיתים.
האובססיה שלי בשנים האחרונות ואולי בכלל היא החיפוש אחר ה"קסם" החמקמק הזה בקולנוע. באופן כללי ובזה הישראלי בפרט. אני רודפת אחר התחושה שהקסם מביא עימו לצופה, כמו ג'אנקית שמחכה בפינת רחוב חשוכה למנת הקסם הבאה שלה שתשובב את רוחה, ומתאכזבת כל פעם מחדש כשהשליח לא מגיע או לא מספק את הסחורה. קל לי יותר למצוא אותו במינונים גבוהים בסרטים שמעבר לים, אבל פחות מוצאת אותו כאן, ליד הבית.
אז אני שואלת את עצמי, מה לעזאזל אני רוצה מהקולנוע הישראלי? תני לו לתת בראש עם הריאליזם שלו ותמצאי את הקסם שלך בסרטים השוודים המוזרים שלך. ואז אני באמת שואלת את עצמי (בניגוד למקודם) איזה קסם אני מחפשת שיהיה פה? והאם באמת הוא לא יכול לקרות בעברית?

אז פתחתי מילון. בעברית.
ס'…ע'…פ'…צ'…ק'…
קסם-
"משיכת לב, כריזמטיות, השפעה, חן; לחש, כשף, פלא, נס, מסתורין, אחיזת עיניים, להטוט."

אוקיי…אם כך אני רוצה משהו שימשוך לי את הלב, שיהיה כריזמטי, בעל השפעה וחן, שילחש ויכשף אותי, שיהיה מלא פלא ומסתורין…מתחיל להישמע לי מוכר…יש גברים שמילאו דף הכרויות וירטואלי לאחרונה בקהל? אה, לא, רגע. שוב התבלבלתי.

אז גוגל, מה לך יש להגיד לי על קסם? בעברית.

"קסם הוא פעלול שעורך קוסם, פעלול הנראה כאילו הוא בלתי אפשרי בהתאם להבנה המקובלת את העולם, אך למעשה נובע מזריזות של המְבַצֵּעַ, או מתחבולה אחרת הניתנת להסברה במסגרת הידע המקובל".

יופי. אנחנו מתקדמים. (אמנם בצעדי צבת ים שעלתה לחוף, אבל גם היא לבסוף תטיל ביצים). אז יש איזה משהו שרק לכאורה נראה בלתי אפשרי, אבל כן עומד מאחוריו הסבר וגם אם הוא אינו גלוי לנו באותו רגע, אנחנו מקבלים אותו, אולי כי למרות שאנחנו יודעים כי מדובר באחיזת עיניים, הוא גורם לנו לפליאה כה גדולה שאנחנו מוכנים להשהות את המציאות לזמן מסויים ופשוט…להתפעל.

ומה בין קולנוע לקסם גוגל יקר?
"קולנוע קסם ששכן ברחוב הירקון פינת רחוב אלנבי היה בניין היסטורי בו שכנו בית הקולנוע, הכנסת הראשונה ומשנת 1958 האופרה הישראלית…"
ובכן, לא בדיוק התוצאה הראשונה שציפיתי לה, אבל אולי בעצם מה שגוגל מנסה להגיד לי זה, שקסם אחד ברור ומוחשי היה קיים לאורך ההיסטוריה הקולנועית והוא למעשה – בניין.
בית קולנוע "קסם" שהיה ניצב בכיכר התל אביבית המוכרת ובאופן סימבולי משהו הפך לימים למשכנה של הכנסת הראשונה, כמו מישהו היה רוצה להגיד לנו – חדל קסמים וסרטים, מעתה חוק וסדר. וריאליזם. המון ריאליזם.

ואכן, למרות שעוברת במוחי תמונתו של דוד בן גוריון בישיבת כנסת רשמית באולם קולנוע, אוכל פופקורן הפוך תוך שהוא עומד על הראש, אני מבינה שמאז ועד היום הריאליזם שולט בקולנוע שלנו. האובססיה של הקולנוע הישראלי לריאליזם משאיר מקום מועט לחולמים ולעושי הקסמים וזאת אני אומרת למרות שאני יודעת, כי לעשות סרט, מכל סוג שהוא, זה עניין כה קשה ומורכב שעצם העשייה היא כבר קסם בפני עצמה.

שיפוצים לכנסת בבית קולנוע קסם

שיפוצים לכנסת בבית קולנוע קסם בצילום של רודי וייסנשטיין. מתוך תל אביב 100. האינציקלופדיה העירונית. tlv100.net

מגמה של קסם
ולמרות כל אלו, להרגשתי, ישנה מגמה של קסם, בעבר יותר מבצבצת וכיום אולי יותר מתמשכת. קסם זה לאו דווקא פנטזיה. שם, על ספקטרום הז'אנר, ניתן לראות בארץ כבר לא מעט סרטים, בעיקר עצמאיים, שמפגישים אותנו עם זומבים מהלכים ומיני תופעות לוואי. אך סרטים שמוגדרים כריאליזם קסום (Magical Realism) בכללותם, קשה יותר למצוא. אמנם הסופר טרי פראצ'ט התעקש שריאליזם קסום הוא ״דרך מנומסת לומר שאתה כותב פנטזיה״, אך בעיניי הוא כלל לא מתקרב לשם. הוא אכן מציג אירועים פנטסטיים, כאלה שסביר להניח שלא יתרחשו בעולם הזה, אך עושה זאת באינטונציה ריאליסטית. כלומר, הוא אינו ממציא עולם חדש, אלא מציג את הקסם שכבר יש, בעולם הזה.
בנוסף, בריאליזם קסום הסביבה אינה מתייחסת למתרחש כמשהו חריג, ההתייחסות אליו רק גורמת לחריג לבלוט ולהיות…ובכן, חריג. ("אמאל'ה!!! יש כאן זומבי!"). במקום, היא נעה בתוך החיים לצד האירועים החריגים ונותנת להם לחיות לצידם ("היי זומבי, מה המצב? אתה נראה קצת חיוור היום, קח תשתה משהו.") מה שגורם למוזר ולחריג לקבל נפח מטאפורי והיתכנות בסיפור.

אבל הגדרות יכולות להיות מורכבות. בין סוריאליזם לריאליזם פנטסטי וריאליזם פיוטי ובין פנטזיה להיפר-מציאות יש הרבה מקום לנוע ולנוד. ויש מקום לבלבול. על כן אולי יש לעשות הפרדה בין סגנון בימוי שעוטף חומר ריאלסטי באבק פיות לבין סרט שעלילתו עשויה מחומר קוסמים אמיתי. סגול ונוזלי, גועש ורועש. ויש שאפשרי למצוא גם מזה וגם מזה בסרט אחד ולבשל מרק אגדות מחמם לב.
על כן הרשימה הבאה מורכבת מסוגים שונים של סרטים, רובם מהדור הצעיר יותר של הקולנוע הישראלי, שלהרגשתי משהו מן הקסם הזה, בצורה כזו או אחרת, הצליח להסתנן פנימה, בין אם במודע ובין אם לא:

ב"ביקור התזמורת" של ערן קולירין, נמצאת הסצנה הקסומה שממוססת אותי מחדש בכל פעם שאני צופה בה. שימו לב! הדמויות אמיתיות, הן מדברות ונושמות כמונו, הסיטואציה קיימת או יכולה להיות קיימת, אבל ההתנהגות שלהן מתרחשת טיפה למעלה, מעט מעל למציאות, והרי לכם שיעור באיך ליצור קסם:

בכלל קולירין, מרבה לתת לדמויות שלו לעוף, אבל רק עד גובה שמאפשר נחיתה רכה חזרה לרצפה. גם בסרטו "המסע הארוך" משובצות סצנות כאלו בהן הדמויות מתנהגות כאילו הן בסרט. והרי איזה פלא, הן אכן בתוכו.
בסרטו השלישי כבמאי, "ההתחלפות", הגיבור מתבונן במציאות השגרתית שלו דרך עיניים חדשות, מה שמוביל אותו להתנהגות חריגה יותר ויותר: "מה יקרה אם פשוט יום אחד אשכב על הרצפה באמצע הלובי של הבניין כשאנשים חולפים? זה יהיה מוזר? ולמה שזה יהיה מוזר בעצם?". אני מודה, אחרי שראיתי את הסרט הזה לראשונה, ממש רציתי ללכת לשכב על רצפת הלובי בבניין שלי, כך סתם לאור יום ולראות איך זה מרגיש. (אני לא אגלה אם עשיתי את זה בסוף או לא).
הגיבור כאילו תופס את המציאות שלו בידיים וחונק אותה חזק, מנסה לבדוק האם כשהוא מתנהג בתוכה שונה, גם היא משתנה, מה שמצייר, יחד עם האסתטיקה המוקפדת שלו, ריאליזם פיוטי ונוגע ללב. הטיזרים שהוציאו היוצרים, טרם יציאת הסרט לאקרנים, אינם לקוחים מהסרט עצמו, אלא צולמו ברוחו והם מקסימים ומוזרים וכמובן, מלאי קסם, הנה אחד:

סרט נוסף וקסום הוא "מדוזות" של שירה גפן ואתגר קרת שמביא עימו דמויות שמתפקדות גם כדמויות וגם כדימויים. אתגר קרת בעצמו מוכר כסופר שמיטיב לשלב יומיומיות עם אגדתיות ומצבים קיצוניים, אך כאן טווים שני הבמאים אגדה ריאליסטית קסומה וחכמה בזהירות שלה, תוך שהם מקפידים לא לחצות לכיוון המוגזם מידי. העצב בסרט מגיע במינונים וייצוגים שונים. בתיה, אחת הדמויות, יושבת בדירה מטפטפת לאחר שבן זוגה נפרד ממנה, ומים נוזלים וזורמים לתוכה כל העת, מציפים בה את הכאב. בהמשך היא מוצאת ילדה עטופת גלגל הצלה, שאינה מדברת מילה אחת. הילדה יוצאת אליה מתוך הים לפתע, ללא הסבר הגיוני ובתיה, לוקחת על עצמה את הטיפול בה, מה שנראה די הגיוני.
גם כאן "הקסם" אינו גרנדיוזי, אלא נבנה בהדרגה אצילית ומאופקת. אחד הרגעים הקסומים הזכירים ביותר לטעמי, הוא דווקא רגע אחד פשוט בו עומדת בתיה ברחוב, מתוסכלת, לפני פוסטר פרסומת לעסק של אמא שלה: "עמותת גג הזהב". בפוסטר נראית אמה עושה צורת "בית" עם שתי ידייה. בקומפוזיציה בה עומדת בתיה עם הגב אל הפוסטר, נראה כאילו אמה סוככת עליה גג, וכך נוצר בעדינות הדימוי של אם מגנה על בת. הסרט משובץ בעוד דימויים מסוג זה. סצנת הפתיחה מתרחשת לכאורה על רקע הים, עד שהים מקבל רגליים וזז כדי שנבין שכל הזמן הזה היה רק מדבקה על משאית חונה. מצבים אבסורדיים שבים להופיע ומייצרים אווירה חלומית, כמעט בלתי אפשרית אך כזו שבמקביל גם מתקבלת על הדעת. למרות שתחושת הדכדוך הכבדה היא מנתן של כל הדמויות בסרט, היא אינה עוברת ישירות כפי שהיא לצופה. היא מצליחה אפילו אולי לעשות את ההיפך ולרומם את מצב רוחו כשהיא מציעה מבט רענן ופואטי על עצב שגם כך כבר קיים. ועל כך אני אומרת, תודה.

כשהייתי סטודנטית צעירה לקולנוע הלכתי לשמוע בשקיקה את שירה גפן ואתגר קרת מדברים על הסרט שרק יצא. בסוף השיחה, הלכתי להחליף איתם כמה מילים, ביניהן כאלו שאומרים למישהו שמעריצים את עבודתו. אז שאלתי, כיאה לסטודנטית לקולנוע שחושבת שזה מעניין מישהו, משהו על סרט שנה א' שלי, עליו עבדתי באותה תקופה. משהו על אם להשאיר מוטיב שקיים בו למרות שהוא גורם להכל לקבל גוון לא הגיוני. היו כל מיני חילופי משפטים שאת תוכנם המדוייק אני לא באמת זוכרת כי השנה הייתה 2007 והיה כבר מאוחר, אבל היא חלקה איתי את אותו חיוך יודע סוד של מישהו שחלק התלבטות דומה בעבר ונתנה לי סוג של אישור, ללכת עם זה.

גם סרטה השני של שירה גפן (הפעם ללא אתגר קרת) – "בורג", עשוי מאותו חומר אגדה. המציאות הקשוחה מתנפצת לרגעים ארוכים באמצעות דימויים ויזואלים חזקים, דיאלוגים עמוסי סאב טקסט ודמויות חצי מתפקדות, חצי תמימות בעולם רעוע. גם כאן הדמות עומדת לפני רקע פרחוני וצבעוני, ששנייה אחרי מתגלה כגרפיטי על חומת ההפרדה.

סך הכל אני די נלהבת מהכיוון שהקולנוע הישראלי מעז לתפוס. עוד סרטים שחוטאים בקסם הזה על כל צורותיו הם "פרינסס" ו-"הגננת" שיצאו לא מזמן. ומידי פעם אני חוזרת מעט אחורה, להיזכר בסרטים שעשו את זה כבר קודם, אם זה "קלרה הקדושה", "שורו", "חולה אהבה בשיכון ג'" או אפילו "פנטזיה על נושא רומנטי" מ-1977 המבוסס על תסריט של חנוך לוין, ששם לא נתחיל בכלל עם איפה הקסם. בסרטים ישראלים קצרים אגב, יש המון דוגמאות, אולי קסם קצר מצליח להחזיק מעמד טוב יותר.

אפשר היה לטעון שהקסם הישראלי נעלם תחת הלחץ הקיים לעסוק בנושאים הבוערים וה"ישראלים", קורס תחת המתח הנפשי של היוצרים וחוסר התקציבים, אבל לפעמים קסם אמיתי לא דורש תפאורות גדולות ואפקטים מרשימים, לפעמים כל מה שצריך זה דיאלוג עדין, הומור פשוט, קריצה קלה, התנהגות מסויימת, מבט אחר על משהו מוכר. דמויות גדולות מהחיים יכולות להתקיים על תקציב קטן. ואם במקרה נישאר תקציב, תמיד אפשר להעביר דרקון ירוק ענק יורק אש בשמיים, ככה סתם, בשביל הביג פינאלה.

לסיכום, אני לא מעזה להמשיך ולבקש מהקולנוע הישראלי פנטזיה בעולם מקביל, חלילה גם לא סוריאליזם בחלל החיצון ולא קוסם מארץ עוץ שיבנה לי דרך אבנים צהובות (כמה עולה גלון צבע צהוב בטמבור?), אבל כן מבקשת מבט על השגרתי דרך עדשות היפר-ריאליסטיות. כזה, שייצר מקום רגוע שיהיה אפשר לעצור וללכת אליו שכשאנחנו מסתבכים או מתבלבלים. כזה שיציג מציאות, אך בכל זאת יאפשר לאחוז בה עיניים.
או במילים אחרות תנו לי לנוס מהמציאות, אבל השאירו פירורי לחם על השביל כדי שאדע איך לחזור. ואם זה פירורי פופקורן אז בכלל יופי.

*פעילות מומלצת לאחר הצהריים:
לספור כמה פעמים מופיעה המילה קסם בקטע הנ"ל.

הדס נוימן
תסריטאית ובמאית. עורכת תוכן אתר "העולם של מיקמק" לילדים. מקווה להישאר ילדה גם כשתגדל.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק