Movie_Trailer_Preview_Screen

הוצא מהקשרו – המכניקה של הטריילר

בעולם בו האמת מתגלה במחשכים… איש אחד עומד להבין על בשרו… את משמעות המילה… צדק!

אם החלפתם בראשכם את המשפטים האחרונים בעשרות גירסאות דומות של הקלישאות הקולנועיות, כנראה שראיתם יותר מדי טריילרים. הסרטונים הקצרים בני דקה וחצי עד שלוש הפכו בעשורים האחרונים להיות הכלי השיווקי הראשון במעלה של מפיצי הסרטים, על אחת פי כמה וכמה בעשור האחרון עם התפוצצות הוידאו האינטרנטי.

תעשיית הטריילרים מתקיימת כמעט בזכות עצמה במחוזות בהן הכנסות הקופות מצדיקות את תקציבי השיווק המנופחים של הבלוקבסטר הבא. היכן שיש מעגל קסמים בכל קיץ, כריסמס וחוזר חלילה, מתפתחת שיטה כמעט דתית ליצירת טריילרים. שמם באנגלית (שובל, עקבות) נובע מהקרנתם במקור בסוף הסרט. משהבינו שהקהל לא ימתין לסוף הקרדיטים, החלו בעלי בתי הקולנוע להקרין אותם לפני הסרטים ולהבטיח את חזרת הצופים. מכאן שמם בעברית, "קדימונים" המעיד על לידתם המאוחרת בארצנו.

העבודה על הטריילר הראשון (מתוך בדרך כלל שניים או שלושה) בהפקות ענק מתחילה כשנה לפני הפצת הסרט עצמו. בין אם ישנם רק חומרי גלם מהצילומים וגם אם כבר ישנו ראפקאט, העורך (יסלחו לי העורכות המוכשרות על לשון הזכר, הכוונה גם ואולי בעיקר אליכן) מתעלם במכוון מהקשרם המקורי של השוטים ומשפטי הדיאלוג ועושה בהם כל שעולה על רוחו במטרה אחת ויחידה – לבנות ציפייה מבלי לספר יותר מדי.

בראשית ברא התסריטאי את השמים ואת הארץ

הוא יכול להיות או לא להיות הבמאי בסופו של דבר, אך איש אחד חולם על רעיון, אליו מצטרפים לאורך הדרך אנשים נוספים המאמינים ברעיון טוב. כמובן שבחלק או רוב המקרים הם דואגים לפרנסתם בסך הכל אבל צריך שניים, שלושה משוגעים בשביל לגרום למפלצת הקולנוע לקום על רגליה. המציאות תיקבע אם הרעיון הראשוני יהיה גרוע או מצוין. הטריילר, וכאן נעוצה הסיבה שבחצי מהמקרים לפחות – בעיקר בסרטים עתירי תקציב, הטריילר הוא הפוטנציאל של הסרט להיות טוב ולא ערובה לכך. או אם לשאול מאנגלית שכמעט תמיד נשמעת הרבה יותר טוב בהקשרים קולנועיים –   The trailer is the promise of a premise. ההבטחה להנחת יסוד היא מה שמחפש כל תסריטאי מתחיל וכל מפיק ממולח. אם יש "פרמיס", נשכור תסריטאי, כמה כותבי דיאלוגים, עורך תסריט והשאר היסטוריה. בכמה שוטים יפים, שורות דיאלוג שנונות והצגות משחק מרשימות, תפקידו של הטריילר למכור לנו את הפוטנציאל לסרט ממש טוב. כמו את קבוצת המשקיעים בסטארט-אפ, הטריילר שואל אותנו – האם תעזרו לי להחזיר את ההשקעה? ואנחנו כמו קיסר רומי, יושבים בקולנוע דוחסים את פרצופנו בפופקורן ומרימים אגודל השמיימה או מטה לריצפת האולם.

כמו כל דבר בצבא

מכיוון שלפוטנציאל יש שם וכל חנון קולנוע קרא את "סיפור" של רוברט מקי, גם לטריילר, כמו לארכיטיפ התסריטאי יש שלוש מערכות מאוד ברורות. טוב, זה לא ממש נכון, אבל זה בסיס מצוין לעריכת טריילר. לראייה נבדוק כמה "משלנו" ונראה שהם ערוכים על פי 3 מערכות ובהן הצגת הדמויות, הצגת הקונפליקט וכראוי לטריילר שלא מגלה יותר מדי, המערכה האחרונה אינה פותרת דבר, אלא רק מבססת ומסכמת את ציפיית הז'אנר. אם מדובר בדרמה, נראה כמה תצוגות משחק קורעות לב. אם מדובר בקומדיה, נשמע כמה פאנצ'ליינים נבחרים. אם באימה או בפעולה, נצפה במונטאז' שחוק של צרחות, פיצוצים, ריצות ושלל מוסכמות לפני כותרת הסרט ותאריך יציאתו לאקרנים.

עוד שלוש נקודות לפני ניתוח לב פתוח לקודש הקודשים של מועמדי פרס אופיר לסרט הטוב. כבר אמרתי שאני אוהב לחלק הכל לשלוש?

מוסיקה. היא לא הכרח ובדרך כלל לא קשורה לפס הקול הסופי של הסרט מכיוון שהלחנת פס הקול או עריכתו מתבצעת באמצע-סוף תהליך הפוסט כשהטריילר כבר מוכן להקרנה. אם קיימת, היא תעיד על מוסכמות הז'אנר ותחזק אותן, ברוב המקרים באופן לא מודע. אנחנו הרי כל כך רגילים לתופי המלחמה המלווים פיצוצים או לפריטה על מיתרי פלדה של גיטרת בלוז בכניסה לפאב מעופש שהיעדרם במציאות נראה לנו מוזר.

גרפיקה. היא עטיפה של ממתק ואם מטופלת באלגנטיות, תיצור חבילה אסטתית ונכונה של הגשת הז'אנר על מגש של כסף למשקיעים וליוצרים. טריילר עם גרפיקה מרושלת ללא קונספט לא שורד את השוק בו בכל קמפיין יש קופירייטר, ארט דירקטור וסוללה של גרפיקאים ואפטריסטים. נראה איך בשלושה מחמשת סרטי פרס אופיר, הגרפיקה מכתיבה את הטון.

תשבוחות ופרסים. הו! עלי הדפנה המעטרים שמות הזויים של חיות וערים בעולם. זבוב הזהב – פסטיבל ניירובי, גמל הברונזה, דובאי-פילמפסט. כן, כולנו רוצים לעטר את הפוסטרים והטריילרים בסמלי הפסטיבלים הגדולים. זה הוא הימור מושכל המבוסס, כמו כל דבר באומנות – על טעם על ריח ועל אופנה. לעיתים מרגיש כי טריילר ערוך במטרה להציף את עצמו בציטוטי מבקרים ועלי דפנה ולעיתים הצילום, המשחק ושורות דיאלוג בודדות מספרים (ומספרות) על פוטנציאל לסרט ענקי מעבר לכל מילה עיתונאית או פסלון מתכתי.

דה נומיניז פור בסט פיקצ'ר אר

אם כן ביצירה מקומית עסקינן. בחמישה סרטים מצויינים מתוך כמה  ממש טובים, התברכנו בשנה החולפת. נתבונן בטריילרים של המועדמים לפרס אופיר לסרט הטוב 2014 ונראה מה בישלו לנו העורכים. מי עושה טובה ומכבה את האור? Aziz! Light!.

את לי לילה / אסף קורמן

לוגו "שבועיים של הבמאים", המסגרת העצמאית של פסטיבל קאן פותחת את הטריילר של "את לי לילה" בעוד תחילת שיר הנושא של זוהר ארגוב מתחיל להתנגן בביצוע מחודש לפס קול הסרט, הביצוע של זוהר ארגוב לשיר יפציע כשהעניינים יתחממו. במערכה הראשונה מוצגות האחיות. הן משחקות ביחד, הן ביחד באמבטיה בשוט עילי יפהפה עם ציטוט עיתונאי שמסתיר בדיוק את המקומות שלא נרצה לחשוף בטריילר (תרתי משמע). בחלק השני של המערכה הראשונה נחשף הצד הקודר של מערכת היחסים.

מערכה שנייה. זוהר נכנס לתמונה, מתנשק עם האחות הגדולה, נכנס הביתה ומתוודע לאחות הקטנה, הוא לא נרתע והטריילר מעלה הילוך עם כניסת שירתו של ארגוב. בחציה השני של המערכה המשולש המוזר לא מחזיק מעמד ונראה שהאחות הגדולה חוטפת משני הצדדים ולא מצליחה להתמודד. לקראת סיום הדקה, זוהר נזרק מהבית. כיאה לדרמה, המערכה השלישית מסכמת, אפילו בציטוט ביקורת את "תצוגות המשחק" שמקבלות משנה תוקף עם זוג קלוז-אפים, פניהן של גיבורות הסרט. לירון בן-שלוש ודאנה איבגי הן ללא ספק הקטר השיווקי. הטריילר ננעל בשטיח ציטוטים מן הארץ והעולם.

הטריילר מתיישב היטב על מבנה מערכתי ונשען לטעמי יותר מדי על ציטוט ביקורות. המשחק המרשים מדבר בעד עצמו. שיר הנושא הוא חלק בלתי נפרד וניכר שהעריכה נצמדת לדגשים המוסיקלים.

אפס ביחסי אנוש / טליה לביא

הטריילר נפתח עם אות מלחמה מרשים כזוכה הגדול של פסטיבל טרייבקה האחרון ואסטבליש של בסיס קטן בנגב עם וויס-אובר של קצינה זוטרה והיישר לשיחת נזיפה/מוטיבציה צהלית בה נראית דאנה איבגי, קמע המזל של הקולנוע הישראלי כחיילת משרדית. רעם תופים צבאי מוביל אותנו לעטיפה גראפית צבעונית המעידה שלא מדובר על סרט צ'כי איטי ומזדקן. המערכה הראשונה מבססת את ההווי המשרדי איתו מתמודדות גיבורות הסרט. נכיר אותן לעומק במערכה השניה, לצלילי נעימה קלילה מזרח-אירופאית, צוענית משהו – אם למישהו היה ספק, מדובר פה בקומדיה. טוויסט רומנטי? אולי. אוירה שובניסטית ורגשי נחיתות? כנראה. פריקת עול כללית במונטאז' דאחקות עד סוף הטריילר? בדוק.

ממש בסוף, בסצנה בה נלי תגר מנסה לקחת אחריות, יובל סגל בתפקיד המב"ס משיב "טעויות לא חסרות פה. אבל מי שנמצא אשם זה הש"ג" בתזכורת כואבת לגלגול האחריות במחדל אירוע ליל הגילשונים. סיום הטריילר בתמצית סצנה זו, מבססת את אמירת הסרט לריקבון מנגנון מסועף, סבוך, שובניסטי ומיושן והוא צבא ההגנה לישראל.

מיתה טובה / טל גרניט ושרון מימון

טפט של שרטוט מכני עם שלל גלגלי שיניים מהווה רקע לטקסט וירמז בהמשך על החפץ המחולל של "מיתה טובה". בתחילת הטריילר קיצור סצנה המבססת את זאב רווח בתפקיד קומי. לוגו פסטיבל ונציה עם הטפט המכני ייכנס ברקע מוסיקה קומית-מותחת. מערכה ראשונה מבססת את הצורך במכשיר ביתי להמתת חסד. את האישור נקבל בתחילת המערכה השניה מפיו של רווח.

עלילת מבצעי המתת החסד מתפתלת במספר קיצורים היתוליים עד לתחילת המערכה האחרונה בה, בניגוד למונטאז' הקומי השחוק, אנו מקבלים את הטעימה האמיתית של הסרט – דמויות רגישות ומבט עדין על סוף החיים בצילום יפהפה ומרגש. לסיכום, כדי שלא נשכח לצחוק מבעד לדמעות, ברגע לחיצה על כפתור הפעלת המכונה, נופל החשמל והשוכבת על ערש דווי ממלמלת "המכונה הזאת, זה כמו כוסות רוח למת". ממתק של כתיבה, צילום ועטיפה כללית.

גט – המשפט של ויויאן אמסלם / רונית ושלומי אלקבץ

לוגו שבועיים של הבמאים על רקע אדום חזק וקובריקי למדי. אנחנו מתארחים שוב אצל האחים אלקבץ. אדום, דרמה, אישה, עוצמה. נעימה קלאסית מלווה אותנו בדיון בית הדין הרבני. שוט עו"ד- "הבעל מסרב לשתף פעולה". שוט בעל. דיין – "מה היא רוצה". עו"ד –  "גט." שוט אישה. דיין – "והיית רוצה לתת לאישה זו גט?" שוט בעל – "לא כבוד הרב". שוט אישה. עו"ד – "כבודכם, היא לא אוהבת אותו יותר!" שוט דייני בית הדין – "אין עילה".

המערכה הראשונה מבססת לנו את הפינג-פונג הכפול של רונית אלקבץ ומנשה נוי, אישה מסורבת גט ועורך דינה אל מול דייני בית הדין מחד ומול הבעל ואנשי אמונו מאידך. הזמן עובר, המערכת אטומה ואדישה לרגשותיה של אישה. מערכה שניה – העדים. מונטאז' עם קריצות קומיות למונולוגים אחדים של משפחה וחברים – שחקנים ודמויות מוכרות משני סרטם הראשונים של האלקבצים בטרילוגיה.

העלילה מתעבה עד לחיתוך הדיין הראשי – "דעי את מקומך אישה". רונית אלקבץ לא נשארת חייבת ולוקחת אותנו היישר אל המערכה השלישית בה היא מוכיחה מעבר לכל ספק שהסרט "גט" מוטל על כתפיה. לצליל קולה השברירי אנו עוברים על פני הגיבורים הראשיים, הגברים הסובבים סביבה בדרמה רבת השבחים המעטרים את הקלוז אפ האחרון בטריילר. הפריים של פני הגיבורה הראשית מאדים וחושף את שם הסרט, המעוצב, בעברית וצרפתית.

יונה / ניר ברגמן

אחרי שחשבתי שהטריילר של "יונה" כבר יצא לי מכל החורים, גיליתי אותו מחדש לאחר הצפייה בסרט. הטריילר נופל למזלו מהסרט שלמרות הריפרוף על תחנות חייה של וולך, לרגעים נותן את התחושה כי מילותיה הפכו לאור על גבי צלולואיד.

לצלילי "לא יכולתי לעשות כלום" אנחנו מתחילים במכונת כתיבה ורצון פשוט – "הייתי רוצה שתקרא כמה שירים." נעמי לבוב כיונה וולך עומדת בחולצה מכופתרת, סיגריה ביד אחת וכמה דפים בשניה ומתאמנת על הרגע בו תפנה לגבריאל מוקד, עורך "עכשיו". היא חיה מהרגע לרגע, מבקשת כסף, מקום להניח את הראש, אוזן קשבת. עלילת המערכה הראשונה מתפרסת לנגד עיננו כמעט אחד לאחד. וולך מצהירה – "אני חיה את המילים שלי" ומוכיחה לנו במונטאז' במערכה שנייה קצרה יחסית את כל שתעשה על מנת להגיע לאוזן קשבת, הצלחתה הראשונית עם גבריאל מוקד וחיפושה אחר השיגעון. היא מגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי בחיפושיה (עם טעות עריכת סאונד, "אוף-סינק" של הרופא שמקלקל קצת את השיא של הטריילר). כאן, נפתחת המערכה השלישית המסכמת את השיגעון, השלמה עמו וקרש הקפיצה של וולך לתועדה ציבורית רחבה (יותר) ונטולת עכבות שליוותה אותה עד סוף חייה.

להזכירנו שהכל מתחיל מרצון פנימי קטן שיקשיבו לנו בקלוז אפ – "שלום אני יונה וולך, הייתי רוצה שתקרא כמה שירים".

איי וואנט תו ת'אנק דה אקדמי

כמו תוצרי הקולנוע המקומי, הטריילרים הישראלים בשנים האחרונות נהיו מדוייקים, אלגנטיים ונטולי קלישאות הקריינות האמריקאים. מצד אחד יתרון, המקנה ייחוד לכל טריילר הנאמן לסרט המקורי ולא נופל לתבנית נלעגת ומגוחכת. מצד שני, חוסר ביטחון מסוים בעוצמת התכנים מגובה כמעט תמיד בסמלי הפסטיבלים הגדולים וביקורות מקיר לקיר. חיזוקים המיותרים בתעשייה האמריקאית הנשענת על מערכת הז'אנר וליהוק "כוכבי קולנוע" כמנופי שיווק. אולי אחרי השנה, שרוותה תודעה ציבורית לתוצרי הקולנוע נראה יותר טריילרים הנשענים על שמות וז'אנרים ופחות על פסטיבלים וביקורות.

למרות שטחיותם עקב אילוצי זמן, טריילרים מהווים מסמך חשוב בעיני לסרט אותו הם מייצגים. הם חושפים בחירות ליהוק, בימוי, עריכה ושיווק. אין מנוס מלהמשיך ולהמר על טיבם של סרטים בזכות ואולי בגלל הטריילרים שלהם. מה שבטוח, אני ממליץ בחום לחזור לטריילר של סרט אותו שנאתם או אהבתם במיוחד ולנסות להבין איפה הפער ולמה. בחלק קטן מהמקרים, נהנה מהסרט יותר מהטריילר ואז נדע שהיה נאמן לפוטנציאל המקורי. כשנצפה בטריילר שוב לאחר הסרט, נבין שעל מזבח השיווק, הרעיון המקורי הוצא מהקשרו.

נהנתם? ספרו לחבריכם? לא נהנתם, ספרו לסבתא ואל תבואו לסרט ההמשך. אתם לא קהל היעד של הסרט. על פי המחקרים שלנו רוב המכירות היו בכלל בקרב גברים גרושים בגיל העמידה ופעוטות בני 3-5. המחקר לא משקר. כן? טוב זה עניין של טעם כנראה ושלכם לא משהו.

ולסיום, טריילר כל הטריילרים.

 

 

חגי בן כוזרי
צלם, עורך, חלטוריסט היי-טק. חולם לכתוב, לביים ולטוס לחלל.

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק

2 תגובות