שאדי מרעי וצחי הלוי ב"בית לחם" - הסרט הישראלי הנצפה ביותר ב2013. צילום: ורד אדיר

דו"ח ביוזמת משרד התרבות קובע: ב2013 לא היה אף סרט ישראלי רווחי

לפני שבועות ספורים, פורסם [באיחור אופנתי, יש לציין] דו"ח פילת – לסיכום הפעילות הקולנועית של 2013 בישראל. זהו דו"ח רשמי הנעשה מדי שנה ביוזמת משרד התרבות והספורט והוא סוקר בפירוט רב את הפעילות הקולנועית של אותה שנה – סרטים שיצאו, פסטיבלים, מענקים, פרסים, פעילות הקרנות והסינמטקים.

הנתון המעניין ביותר בעיני הוא שלפי הדו"ח – בשנת 2013 אף סרט ישראלי שיצא לבתי הקולנוע לא הצליח להחזיר את ההשקעה בו. כלומר – יצאו 26 סרטים שעלות הפקתם עלתה על ההכנסות, בלי יוצא מן הכלל. אפס שקלים רווח נקי. ממש כך.

מה שמשונה במיוחד, הוא שבאותה שנה יצאו לא מעט סרטים טובים, שמילאו את האולמות או שזכו בצדק להד תקשורתי נרחב – כולל סרטים של כמה מהיוצרים החשובים ביותר שפועלים כעת.  בין השאר, מדובר על "בית לחם", "לצוד פילים", "פלאות", "שש פעמים", "מי מפחד מהזאב הרע", "הנוער" ו"כנס העתידנים". שלושת הסרטים הראשונים הביאו מעל 100,000 צופים – נתון הגורם להם להיחשב כ'שוברי קופות' במושגים מקומיים ובכל זאת לא כיסו את ההשקעה [הטבלה המלאה מופיעה בעמ' 20 בדו"ח].

"בית לחם" עם 165,000 צופים הוא הסרט הנצפה ביותר ["לצוד פילים" מיד אחריו בהפרש זעום] וגם הסרט היחיד שהיה קרוב להחזיר את ההשקעה בו, בעוד דווקא "כנס העתידנים" – סרט ייחודי מבחינה אמנותית ובנוסף גם בעל אפיל מסחרי הודות לכוכבים ההוליוודים המשתתפים בו – נושא בפער גדול במיוחד בין עלות ההפקה היקרה לכמות ההכנסות המועטה. "כנס העתידנים" הוא גם הסרט גדול התקציב מבין כולם – כ40 מיליון שקלים, כאשר עלות הפקת הסרטים הזולים ביותר באותה שנה – "מנתק המים" ו"מחכים לסורקין" עמדה על פחות ממיליון שקלים בלבד לכל אחד. הסרט הישראלי בעל התקציב הגדול ביותר שהוא אינו קופרודוקציה, אלא שכולו הגיע מגופים ישראליים הוא "לצוד פילים", שעלותו נאמדת בקרוב ל8 מיליון שקלים.

מבין גופי השידור בארץ, מפתיע לגלות שדווקא ערוץ 10 המצוי בקשיים כלכליים מתמשכים, הוא גוף השידור שתמך בכמות הסרטים הגדולה ביותר ב2013 – שישה סרטים.  "קשת" ו"HOT" לאחר מכן ואילו "רשת" ו"YES" תמכו כל אחד בסרט אחד בלבד. "רשות השידור" כלל לא מוזכרת ברשימת גופי השידור שהשקיעו בקולנוע בשנה זו.

ע"פ הדו"ח, ההשקעה הגבוה ביותר בסרט אחד הייתה ב"בננות" – "שידורי קשת" השקיעו בסרט 2.5 מיליון שקלים, שהם יותר משליש מתקציבו הכולל.

 

ששון גבאי ומוני מושונוב ב"לצוד פילים"

ששון גבאי ומוני מושונוב ב"לצוד פילים"

 

על אף שטבלת ההכנסות מול השקעה של הסרטים חושפת לא מעט נתונים עגומים, צריך לקחת בחשבון כמה הסתייגויות:

– למרות שטרם פורסמו נתונים רשמיים מלאים על שנת 2014, ברור כבר עכשיו שהנתונים על השנה יהיו מעודדים יותר בצורה משמעותית לקולנוע הישראלי, כיוון שב2014 שבעה סרטים עברו את רף מאה אלף הצופים לעומת שלושה בלבד אשתקד. הגדיל לעשות הסרט "אפס ביחסי אנוש" שהשיג נתון פנטסטי של חצי מיליון צופים – יותר משלושת הסרטים המובילים של 2013 גם יחד.

– גם אם סרט לא מחזיר את השקעתו, זה לא אומר בהכרח שמפיקיו הפסידו כסף. החלק הארי של תקציבי הסרטים מגיע מקרנות הקולנוע וגופי שידור מקומיים ובקופרודוקציות חלק גדול מגיע ממשקיעים וגופי שידור זרים. חלק קטן יחסית מתקציבי הסרטים מגיע ממשקיעים פרטיים והם הראשונים בד"כ לקבל החזר, במידה והדבר מתאפשר.

– הנתונים בדו"ח פילת מתייחסים להכנסות ממכירת כרטיסים בבתי קולנוע בישראל בלבד. לסרטים הללו יש אפיקי הכנסה נוספים, לעיתים משמעותיים לא פחות – הפצת הסרט בחו"ל, VOD, DVD, שידורים בטלוויזיה ועוד – כך שהמספרים יכולים להיות קצת יותר מאוזנים בסופו של התהליך ["כנס העתידנים" לדוגמא, יצא לבתי הקולנוע בכ20 מדינות, כך שישראל היא רק חלק קטן ממערך ההפצה הכולל שלו]. מצד שני, תקציבי הסרטים המפורטים בדו"ח לא כוללים את הוצאות ההפצה – כך ששוב ישנו קיזוז המחזק את הסברה המצערת – אי אפשר להרוויח כסף מסרטים בארץ.

 

"כנס העתידנים". ההפקה היקרה ביותר שהופצה בכ20 מדינות

"כנס העתידנים". ההפקה היקרה ביותר שהופצה בכ20 מדינות

 

מאידך, נתון מעודד הנמצא בדו"ח הוא שכמות הסרטים הישראלים שיוצאים גדלה באופן משמעותי בשנתיים האחרונות. אם בשנים 2007-2011 הממוצע עמד על 16-17 סרטים היוצאים מדי שנה, ב2013 נסקרים 28 סרטים שיצאו לבתי הקולנוע. אני מצביע על שלוש סיבות אפשריות לכמות ההולכת וגדלה של סרטים המופקים בארץ:

 

ריבוי קופרדוקצויות. מפיקים וגופים מחו"ל משקיעים בסרטים המצטלמים בארץ על ידי צוותים בינלאומיים. זהו עניין שהיה נדיר מאוד עד סוף שנות התשעים, כיוון שההתעניינות העולמית בקולנוע הישראלי הייתה אז נמוכה מאוד. כיום, לא מעט יוצרים מקומיים מתחילים את מסע גיוס הכספים לסרט חדש עם משקיעים בחו"ל – מה שיכול לקצר משמעותית את תהליך גיוס הכספים כולו לקראת יציאה לצילומים. ב2013, בין הקופרודוקציות היו "בית לחם" [רבע מתקציב הסרט הגיע מבלגיה וגרמניה], "זייתון" [חלק מהתקציב הגיע מצרפת ואנגליה], "כידון" [חצי מהתקציב הגיע מצרפת] וכמובן "כנס העתידנים" מרובה השותפים [פולין, בלגיה, צרפת, גרמניה ולוקסמבורג].

 

סרטי יונייטד קינג. כמו בכל שנה בעשור האחרון, "סרטי יונייטד קינג" שותפים בהפקה ו/או הפצה של חלק ניכר מהסרטים המקומיים. ב2013 הם היו שותפים בהפקת 11 מהסרטים והפיצו כמחצית מהסרטים שהופקו באותה שנה. ההשקעות הגדולות היו בסרטים "בננות" [כרבע מהתקציב הכולל של הסרט], "יללת הזאבים" [שליש מהתקציב] ו"רוק בקסבה" [מעל שליש מהתקציב הכולל].

 

-יצירת סרטים עצמאיים בתקציב נמוך. אפשרות שהייתה נדירה בעבר, אך קיימת כיום בעקבות המהפכה הדיגטלית, היא הפקת סרטים באופן עצמאי עם תמיכה קטנה מהקרנות שבדרך כלל מגיעה לאחר שהסרט כבר צולם ויוצריו יכולים להגיש "ראף קאט". המכשול העיקרי של סרטים אלו הוא בשלב ההפצה, כאשר בד"כ הם מוקרנים בסינמטקים בלבד או בהפצה מצומצמת.

 

את הדו"ח המלא – כולל דו"חות קודמים ניתן לקרוא כאן

 

[התמונה בתחילת הפוסט היא של שאדי מרעי וצחי הלוי ב"בית לחם". צילום: ורד אדיר]
אורי ברד
שואף לצפות בכל פיצ'ר ישראלי שהופק

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק