Have-You-Watched-A-Short-Film-Today

איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הסרט הקצר

בתקופה האחרונה יש תופעה ברוכה בקולנוע הישראלי…הוא נעשה מגניב. אני יודע, לעיתים בא לנו לנער את הסטיגמות ולחבוט בהם כמו שטיח פרסי ישן במרפסת. אבל באמת יש תחושה רעננה בקולנוע הישראלי.  יותר ויותר יוצרים עושים קולנוע עצמאי, מסחרי, מחתרתי. פתאום הקולנוע הישראלי מייצר סיפורים ונרטיבים בעלי מבני זאנרי אחר: סרטי אימה, מתח, זומבים, מדע בדיוני, סרטים קצרים.  wait wwwhat?

דיאלוג קצר:

איש 1: אתה מתכוון סרטי סטודנטים

איש 2: לא לא, סרטים קצרים.

איש 1: כן. אבל של סטודנטים.

איש 2: לא זה בלי סטודנטים, אין סטודנטים בכלל, יוצרים רגילים, במאים, במאיות.

שתיקה

איש 2: אתה בסדר?

איש 1: כן לא…אוקי…סתם זה כאילו…תן לי שנייה..

 

למרות המבחר הנפלא של סרטי סטודנטים  אני אתעלם מהם בהתרסה כיוון שהם חלק ממנגנון אחר שפועל, מנגנון של בתי ספר לקולנוע ומערך שלם שמייצר כל שנה עשרות סרטי סטודנטים, חלקם מעולים, כאלה שמשתתפים בפסטיבלים. אבל הסלקציה שלי מתמקדת בסרט הקצר העצמאי\המסחרי .

הסרטים הקצרים (פוסט עידן דרמת טלוויזיה 50 דקות) חיפשו מאז ומעולם נישה שידורית ולא ממש מצאו. הטלוויזיה בעשור וחצי האחרונים פינתה את מקומה לעשייה בידורית, חדשותית ופנאי, ערוצי נישות קמו: ספורט, דוקו, קומדיה, אירוח, טלנובלה, קליפים, סרטים (ארוכים) וחדשות. משום מה הסרטים קצרים נותרו על המדף הטלוויזיוני כייצור כלאיים שלא סגור על עצמו. מה הוא רוצה מעצמו, הוא סרט? הוא ניסיוני? מה זה קצר בכלל..כמה זה?

אחת הבעיות של הסרט הקצר זה שהוא קצר. wait wwwhat?

האח הגדול שלו, הפיצ'ר, סגור על עצמו הרבה יותר, שעה וחצי מינימום עד לאפוסים של שלוש שעות (למה אלוהים למה?) מסגרת זמן תחומה היטב בפעילות של צפייה. האח הקצר עדיין מחפש את עצמו בהודו. כמה זה קצר? דקה, 10 דקות, 40 דקות.

איך בכלל מקרינים סרטים כאלה? מה התמחור של כרטיס לסרט כזה? כמה פופקורן יימכר עבור סרט של 3 דקות? כמה בלאי ייווצר למקרן החדש שקנינו כל פעם שנכבה ונדליק אותו עבור סרטים קצרים? והכי גרוע אי אפשר לאחר לסרטים כאלה כי אז, במקרה הטוב, פיספסנו שתי מערכות ובמקרה הרע נגמר כבר הסרט, והאם נלין על כך שיש יותר זמן פרסומות מזמן סרט. מה זה פה?

אנחנו רוצים את הכסף שלנו בחזרה. למה זה טוב? תשאירו את זה אצל הסטודנטים, הם יהרגו אותו לאט ובטוח.

נשארנו עם פסטיבלים, בתוך מסגרת תחרותית כלשהיא. כלומר המטרה האמיתית של הסרט הקצר הוא לזכות בפרס. זו בערך הדרך היחידה שלו לבלוט, תחנת ביניים אל עבר האושר הגלום בפיצ'ר. ומי לא רוצה לעשות פיצ'ר? תדע כל אם עברייה המגדלת בתום את בניה ובנותיה שאלה, בחדרי חדרים, כותבים את הפיצ'ר הבא.  הם לא כותבים סרט של 25 דקות הבא, או חלילה את סרט 5 הדקות הבא.

 

דיאלוג קצר:

אני: אמא, אבא יש לכם רגע

אבא ואמא סימולטנית: כן בן

אני: אני…אני לא יודע איך לומר לכם את זה אבל…

אמא: מה חמוד שלי

אני: האאמממ.. אני כותב עכשיו את הסרט 6 וחצי דקות הבא שלי…

אבא: אבל אמרת שאתה רוצה לכתוב פיצ'ר, דיברנו על זה הרי?

(אמא בוכה חרישית)

אני: אני מבין, אבל ככה אני מרגיש, זה מי שאני

אמא (בזעקה): אבל למה רק 6 וחצי דקות!! למה ?(אבא עוטף אותה בזרועותיו ומנחם אותה)

 

למרות כל אותם הורים מודאגים נוצרו בישראל סרטים קצרים מופלאים שלא במסגרת סטודנטיאלית, סרטים של במאים שהיום הם חלק מהשורה הראשונה של היוצרים בארץ:

"סיפורי תל אביב" , שיצא ב1992 וגם זכה באוסקר האופירי, הוא מקבץ של 3 סיפורים שונים העוקב אחר שלוש נשים צעירות החיות בתל אביב ושותות בקפה תמר. סיפורים קצרים על אהבה על שני האוספים, סדרה של שבעה סרטי טלוויזיה שהפיק חגי לוי. איתן פוקס, דורון צברי, אורי סיוון, חגי לוי, טל רן היו בין היתר חלק מיוצריו.

קבוצת "באבון" שהוציאה במסגרת עצמאית שני אוספים, אדם סנדרסון (לוויה בצהריים, זוהי סדום) ותום שובל (הנוער) התחילו את העשייה הקולנועית שלהם שם ביחד עם מיכאל הנגבי, דניאל אדר ויהושוע סימון.

אסופות כגון "תל אביב לוקיישן" שאסף קורמן (את לי לילה) ויעיש מני (המשגיחים) הם חלק מהכוחות שחברו לפרוייקט של מנשר לכבוד שנת המאה של תל אביב.

לסביות קטלניות 3, פרויקט המורכב מסרטים קצרים של לסביות, על לסביות, עם לסביות. דנה גולדברג (אליס) ומיכל ויניק הן חלק מהשמות ששמו ידן בפרויקט

יותר יותר יוצרים חוזרים למקום הזה, מתנסים ,בודקים, שואלים שאלות, בחונים גבולות ורוצים לעשות עוד.

יוצרים כמו גור בנטוביץ שידוע אומנם על סרטיו הארוכים (לרדת מהעץ ומשהו טוטאלי) אך מתאגרף בזירה של הסרט הקצר.

טל גרניט ושרון מימון שפועלים יחד ועשו את "מיתה טובה " יצרו לפניו את הקצרים "משכנתא", "להרוג דבורה" והאחרון שלהם "חופש גדול".

מיכל ברזיס ועודד בן נון שיצרו את הסרט המופלא "איה", באמתחתם מסתתרים גם "נשים של יום שלישי" וlost paradise"".

דנה גולדברג שיצרה את אליס, התחילה את דרכה עם אליגייטור, "תא" ו"אלפא".

כניסתה של האוזן השלישית בתחלית שנות התשעים נתנה פטלפורמה ליוצרים רבים להפיץ את סרטיהם הקצרים ולהנגיש אותם לציבור שוחרי השכרת הסרטים.  נוצרו מסגרות ותחרויות ייעודיות לסרטים קצרים, "אימפרואקשן", "48 שעות", "חיפה קצר ומצחיק", "קינוTLV". מלבד העובדה שהן נתנו במה ליוצרים, הם העניקו לגיטימציה לסרטים להיות ממש קצרים. נוצר אתגר ליצור סרט קצר שעובד ומצליח. נוצרה גם חוקיות לסרט קצר כמו שיש לסרטי מד"ב, אימה ודרמות משפחתיות. מסגרת זמן נכונה, כמות דמויות, מבנה דרמטי, התייעלות של סצנות ודיאלוגים. סרט קצר הוא רעיון מזוקק ועליו להיות מדוייק. הופה! אני מזהה פה תו איכות?

פרויקט מנה ראשונה (השם הזה מצלצל פעמיים ) נוצר ב2012 ע"י חברת גרין פרודקשן. פרויקט שנועד לתת במה וחשיפה לסרטים ישראלים קצרים כמנת פתיחה לפני סרטים באורך מלא שמוקרנים בהקרנות מסחריות.

ועל כל זה תוסיפו את אלוהי האינטרנט שהיווה שחקן חדש בזירה התרבותית בסוף שנות התשעים  וב2004 בת כוחו YOUTUBE.  סוף סוף גורם שפועל לטובת שהשכבות החלשות. נוצרה פלטפורמה אידיאלית שנותנת מקסימום חשיפה במינימום אילוצים, הדבר אומנם הביא איתו גם הרבה פיזור ודפוסים שונים של עשייה אבל נתן לגיטימציה מחודשת לרעיון של וידאו קצר…ועדיף שיהיה די קצר כי אין לנו סבלנות. האינטרנט נתן אפשרות ליוצרים רבים להפיץ את הסרטים שלהם בצורה יותר יעילה לפסטיבלים (שעדיין נשארו כלי עיקרי ) אך גם הנגיש את הסרטים לפלח אוכלוסייה יותר גדול.

ומה שעוד יותר יפה שאפשר לצפות בחלקם און-ליין פה! זה חלק מהקסם של הסרט הקצר, הוא נייד, זמין

ו….wait for it….

קצר!

אז הנה שלא תגידו שאין פלטפורמה לסרטים קצרים ישראלים, איגדתי כמה מהם לרשימה די מכובדת של סרטים ששווה לתת בהם צפייה, חלקם בעל ערך הפקתי יותר גבוה וחלקם פחות אבל הם נמצאים תחת אותה קטגוריה שנוצרה לה.

ואיזה אושר שיש קטגוריה כזאת.

"פריחה שבורה" של הגר בן אשר (הנותנת)

"לא תדעו עוד צער" של סיגל אבין

"מיי מנוחות" של אדם סנדרסון (זוהי סדום)

"דינה ונואל" של נטלי מלמד וסיון לוי

"סיפור פשוט על אהבה" של ערן ריקליס (ערבים רוקדים)

"מרינה" של עדי מוזס ואמיר רוטשילד

"הפיץ" –  של מיש (כן זה שמו)

"WHAT ABOUT ME"  של שירה גפן ואתגר קרת

MIND THE GAP  של תום דרום

"אהבה בעיר " של אורי רום

"היד השחורה" של ענבר מאור

"זרים" של ארז תדמור וגיא נתיב (סיפור גדול)

"POCKETS"  של גורן דוקיץ'

"לשביה" של יחזקל לזארוב

"התיק השחור" של עמרי לוי

"פול" של אדם ביזנסקי

"אליגיטור" של דנה גולדברג (אליס)

 

אפילוג קצר

איש 1: אוקי ומה עם סרטי אנימציה שהם קצרים

איש 2: זאנר אחר

איש 1 : הם גם סרטים קצרים וגם אנימציה

איש 2: הם קודם אנימציה

איש 1: ומה הם אחר-כך?

איש 2: אחר-כך הם גם יישארו אנימציה

איש 1: ומה עם קליפים, מערכונים, מיני סדרה, ניסיוני, וידאוארט, וידאודאנס….הא! מה אתם?

איש 2: שמע איש1 אני חייב לזוז…

 

דן ארז
מביים למגירה, חצי תתרן, שמאלי קיצוני, צמחוני כולל דגים, חובש בדימוס ואשף אוריגמי. מוטו לחיים: תמרח ריבה על שני צידי הלחם כי אי אפשר לדעת על איזה צד הוא יפול

טקבק בעזרת פייסבוק

טקבק